המראה של אירופה

מיוחדת היא הקהילה היהודית באזמיר בין קהילות ישראל. במאה השבע עשרה, שבה התחוללו רוב רובם של האירועים שבהם דן הספר העמידה מתוכה שורה של תלמידי חכמים מפורסמים, מגדולי חכמי הספרדים, שביניהם בולטים שניים שהשפעותיהם היו מנוגדות זו לזו: שבתי צבי, היהודי המשיח, האדם השנוי ביותר במחלוקת בתולדות ישראל שחולל רעידת אדמה בקהילות ישראל לדורות והדי מעשיו מרחפים בחלל העולם היהודי עד עצם היום הזה מצד אחד, ומהעבר השני ר' חיים בנבנשתי, פוסק ההלכה הספרדי החשוב ביותר במאה השבע עשרה, שרישומו ניכר בעולם התורני הספרדי עד לימינו אנו. הכיוונים שהתוו שני האישים הללו מנוגדים זה לזה, אבל יש להם גם מהמשותף בהיסטוריה היהודית. שניהם מסמלים עידן של חילופי תקופות, שאליו התלוו המשבר שחל ביהדות בשלהי ימי הביניים וחיפושי הדרך שהיו נחלת היהדות באותם ימים. שבתי צבי גרם לשבר גדול בחברה היהודית ואילו משנתו של ר' חיים בנבנשתי היא האקורד המסיים של שלב הפריחה הרוחנית של היהדות הספרדית שהגיעה לשיאה במאה הששֿעשרה עם חיבור ופרסום ה"שלחן ערוך".