זה ג'ונגל פה

a:2:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:13:"גב הספר";s:2:"id";s:13:"גב-הספר";s:7:"content";s:0:"";}i:1;a:3:{s:5:"title";s:17:"מתוך הספר";s:2:"id";s:17:"מתוך-הספר";s:7:"content";s:2248:"1

במשך כמה שנים עסקתי בחייו, ואף שמעודי לא ראיתיו פנים אל פנים, בנימין הוא האדם שאני מכיר יותר מכל אדם אחר. את הפרק הראשון בספר, בו אנסה לתת קווים כלליים לדמותו של בנימין, כותב היומן וגיבורו הראשי של סיפור זה, בחרתי לכתוב לאחר שסיימתי את רוב עבודתי כעורך הספר.

לרוב נהג בנימין לכתוב מתוך פרץ אימפולסיבי בלתי נשלט. בניגוד אליו, מבקש אני לכתוב את הפרק הראשון בספרו, אלא שהדבר לא עולה בידי. אינני מצליח להניח את ידי הרושמת על הדף מבלי שייעשה סדר במחשבותיי. הוא, שהמילים סידרו את מחשבותיו ונכתבו בקצב עיצובם במוחו, הצליח לעתים ליצוק את עצמו, את מי שהיה הוא בעת כתיבת רשימותיו, לתוך השורות.

את קובץ כתביו קיבלתי לפני כארבע שנים מאמו. שמי נודע מזה זמן ככותב ספרי זיכרון בעבור החפצים בהנצחה, והיא, שראתה בכתביו סוג של צוואה, הפקידה אותם בידיי.

אני מתפרנס מעבודתי ככותב ספרי זיכרון ודי היה בעבודתי זו לכלכל אותי ואת בני ביתי. "ארבעה חודשים לכל היותר," אמרתי לאמו כהערכת זמן העבודה. זה פרק הזמן הממוצע שאני מקדיש לכתיבת ספר זיכרון. אלא שספר זיכרון זה והתחקיר שנאלצתי לעשות לשם השלמת הסיפור לקחו זמן. בנימין וסיפורו נגעו ללבי, ועשיתי כמיטב יכולתי מתוך שאיפה להביא את הסיפור בשלמותו. יצוין כי אמו, שההתעסקות בסיפור ובכתבי בנה הייתה קשה עבורה, לא הוסיפה לי כל בדל של מידע. "קרא את רשימותיו, ועל בסיסן נסה לכתוב משהו," אמרה לי. נתתי את הסכמתי ללא אומר, זוהי עבודתי.";}}