מתכוני חורף משל הכלל

2.

מִתּוֹךְ הַטְּחָב, הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר הָיָה נִשְׁמָר
בִּשְׁבִיל בּוֹנְסַאי, בַּעֲבוּרוֹ
נוֹעַד חֶדֶר קָטָן,
לַמְרוֹת שֶׁרַק מְעַטִּים מֵאִתָּנוּ הָיוּ מֻכְשָׁרִים לְכָךְ,
גַּם אָז הָיָה צֹרֶךְ בְּחוֹנְכוּת
מְמֻשֶּׁכֶת, מִפְּאַת הַהַנְחָיוֹת הַמְּסֻבָּכוֹת.
אוֹר חָזָק הֵאִיר אֶת הַצֶּמַח שֶׁנִּגְזַם,
אַף פַּעַם לֹא בַּצּוּרָה שֶׁל בַּעַל חַיִּים, מָה שֶׁהָיָה נֶחְשָׁב לֹא מְקֻבָּל,
רַק לַצּוּרוֹת
הַטִּבְעִיּוֹת לְאוֹתָם זַנִּים — אֵלֶּה מֵאִתָּנוּ שֶׁצָּפוּ
לִפְעָמִים בָּחֲרוּ בַּכְּלִי, בְּמִקְרֶה שֶׁלִּי
קַעֲרַת חַרְסִינָה, שֶׁסָּבָתִי נָתְנָה לִי.
הָרוּחַ הִתְעַצְּמָה סְבִיבֵנוּ.
תַּחַת הָאוֹר הֶחָזָק, חֲבֶרְתִּי
שֶׁעִצְּבָה אֶת הָעֵץ הֵנִיחָה אֶת הַמַּזְמֵרָה שֶׁלָּהּ.
הָעֵץ נִרְאָה יָפֶה בְּעֵינַי,
אוּלַי לֹא גָּמוּר, אַךְ בְּכָל זֹאת הוּא הָיָה יָפֶה, הַטְּחָב
עָטַף אֶת שָׁרָשָׁיו סָבִיב — לֹא הָיְתָה לִי
רְשׁוּת לִגְזֹם אוֹתוֹ אַךְ הֶחְזַקְתִּי אֶת הַקְּעָרָה בְּיָדַי,
אֹרֶן נִנְשַׁף בְּרוּחַ עַזָּה
כְּמוֹ אָדָם בַּתֵּבֵל.