צעדים במרחב

שיחת נפשכנראה שהוזרקתָּ מנת-יתר של עיצוּרֵי נפשבְּלַחַץ מזרק ילדותך הלא-נשכחת,ילדות שנעדרה את כללי דקדוק המעשיםוהגיית הלב הנכונים. העיצורים הִתְנחלוּ על פִּתְחֵי התנועותשבכותרות עיתוניך היומיומייםוהן נערמו בְּמַכְבֵּש הדפוסשל הסְקוּפִּים והאייטמיםמִכַּתָּבוֹת הַשֶּטַח של רצונותיך. מייד אחר-כךפּתְחוּ העיצורים בלהטוּט לשוֹניוהסתננו כסְבַךְ התכווצויותהמאפילוֹת את האורשבקצה מנהרת הלוֹע,עד שנצרבו בריח שָֹרָף של חריקוֹת בְּלָמִיםלפני דוקרנֵי קצה הלשוןהמבצבצים כתמרור א-תנועהמבעד למחסום השיניים. אבל בוא תפנה אל העולם.בוא תתמלל אותו.בוא ותאמר הברוֹת פּתוּחוֹתכסיסמאות למפתחַ הלב,הברוֹת שיפתחוּ את מערת האוצרִ שלךוהאוויר הצחצח יאלף את לְשוֹנוֹת העיצוריםלהשתחררויוֹת מתגלגלות. אבל גם תִּקפוֹץ,תקפוץ היטב-הָדֵקאת שתיקוֹת הידיעה והפליאה,וּשְֹפתיך הַבּשְֹרָנִיוֹת תדענה להניח אצבעןלאורך שׂדֵרַת החוֹרִיםשל חליל חייך,כפי שמילים יודעות אלושוֹתְקוֹת עכשיומדילוּגֵי אַהֲבָתָן.