שאין יודעים דבר

הבשורה על ֿפי מרקוסהמאורע התרחש בחוות "לוֹס אָלָאמוֹס", בחלקו הדרומי של מחוז חוּנִין, בימים האחרונים של חודש מרס 1928. גיבורו היה סטודנט לרפואה, בַּלְטָסָר אֶסְפִּינוֹסָה. נוכל להגדירו, בינתיים, כאחד מבחוריה הרבים של בואנוס איירס, ללא כל מאפיינים ראויים לציון, פרט לכשרונו הרטורי, אשר זיכה אותו בפרסים רבים בביתֿהספר האנגלי "רַמוֹס מֶחִיָה", ולטובֿלב כמעט אינסופי. הוא לא אהב להתווכח; העדיף כי הצדק יהיה עם בןֿשיחו, ולא עימו. אףֿעלֿפי שנמשך אל משחקיֿהמזל, הוא היה שחקן גרוע, מפני ששנא לנצח. אופקיו הרחבים לא היו לו לתועלת; בגיל שלושים ושלוש היה עליו להשלים מקצוע אחד, זה אשר ריתק אותו יותר מכול, עלֿמנת לסיים את לימודיו. אביו, אשר היה אדם חופשי בדעותיו, כמו כל אנשי התקופה, חינך אותו עלֿפי הדוקטרינה של הֶרְבֶּרְט סְפֶּנְסֶר, אך אמו, טרם נסיעה למוֹנְטֶוִידֵיאוֹ, ביקשה ממנו שיתפלל לאדוננו ויצטלב כל לילה. במהלך השנים לא הפר מעולם הבטחה זו. לא חסַר לו אומץ; בוקר אחד החליף, יותר בשוויוןֿנפש מאשר בזעם, שתיים או שלוש מהלומות עם קבוצת חברים אשר רצו להכריחו להשתתף בהפגנה באוניברסיטה. הוא היה משופע, מתוך רוח של הסכמה אילמת, בדעות ובהרגליֿמחשבה שנויים במחלוקת: המדינה היתה פחות חשובה בעיניו מן החשש כי במקומות אחרים יחשבו שאנו עוטים נוצות; הוא העריץ את צרפת, אך בז לצרפתים; הוא לא העריך במיוחד את האמריקאים, אך מצא חן בעיניו הרעיון שיהיו גורדיֿשחקים בבואנוס איירס; הוא האמין שהגאוצ'וס של המישור הם פרשים טובים יותר מאלו של הגבעות או של ההרים. כאשר דניאל, בןֿדודו, הזמין אותו לחופשת קיץ ב"לוס אלאמוס", השיב מיד בחיוב, לא מפני שאהב את אזור הכפר, כי אם מתוך שאננות טבעית, ומפני שלא חיפש סיבות של ממש כדי להשיב בשלילה.המבנה המרכזי של החווה היה גדול ונטוש במקצת; אזור המגורים של מנהל החווה, שקראו לו גוּטְרֶה, נמצא בסמוך. בני גוטרה היו שלושה: האב, הבן, אשר היה מגושם באורח מוזר, ובחורה שמוצאה אינו ברור. הם היו גבוהים, חזקים, גרמיים, בעלי שיער אדמוני ותווי פנים אינדיאניים. כמעט שלא דיברו. אשתו של מנהל החווה מתה לפני שנים.