שפת יפו

אחמַד וסוּסוּ / יוסי גרנובסקיכשיצאתי מהמכבסה של סְלִימַאן ראיתי את הקצין פְרַיי עומד לפני הבניין של הבולשת ומעשן סיגריה. השק של הסחורה היה על הגב שלי. כמו שק של תפוזים. שלושים ושתיים קילו של אופיום. מר כמו הג'יהנם. בחיי רציתי להיעלם. הלכתי כפוף מהר מהר. מזל שהרחוב היה מלא באנשים, מלא מכוניות ועגלות וסוסים. איך שיצאתי מהמכבסה הלכתי שמאלה, לכיוון סָלַמֶה, קרוב לקיר, מאחרי האנשים והמכוניות שהסתירו אותי מהעיניים של האינגליזי. ואיך שאני מתחת לבניין של המדאם פּוּמְפִּידוּ, איפה שיש שמה שלושים, ארבעים, בחורות טובות מכל מיני מקומות, רק לא מיאפא, ראיתי שהקצין פריי מתחיל לעבור את הכביש. ישר לכיוון שלי. מהר. התחלתי לרוץ והסתכלתי אחורה וראיתי אותו נכנס בדלת של מדאם פומפידו והרמתי את היד ועשיתי את עצמי רודף אחרי טקסי וצעקתי: טקסי!והטקסי נעמדה. הכנסתי את השק מאחורה ואמרתי לנהג: לסַלַמֶה.הוא הסתובב אליי ואמר: מה?אמרתי: סלמה.אמר לי, זה פה שתי מטר!אמרתי לו, אז מה? על כל מטר תקבל עשר גרוש!בסדר.בסלמה החבאתי את התפוזים אצל השומר של הפרדס, שהוא חבר שלי. משם הלכתי לתחנת המוניות של יוּסֵף בַּמְיַה בשוק הפשפשים. הייתה לי תוכנית.הכל התחיל בקפה אִינְשְרַאח, ליד הים. ישבתי ועישנתי נרגילה, תכננתי בראש את המסיבה של האירוסים שלי ונכנס סלימאן. סלימאן הוא חבר שלי, מצרי. הייתה לו מכבסה ברחוב יפו מול הבולשת של האינגליזים, שהיו מכבסים אצלו ומגהצים את הבגדים שלהם, ביחד עם הסדינים של מדאם פומפידו. שנינו היינו עוד רווקים, אבל אני כבר כמעט התארסתי. בא סלימאן וישב לידי. קראתי למלצר והזמנתי בשבילו קפה.ישב סלימאן והזיז את הקפה ממנו לכיוון שלי. אמר לי, אחמד אני לא שותה את הקפה עד שתשמע מה אני מבקש ממך.אמרתי לו, סלימאן תשתה.