פואמת התאהבות

מבטך שרף אתמול את עיניי ומאז איני רואה איש רואה אישה במונית בדרך לתל אביב ולבו הולך אחריה. לא פיתוי, לא נסיון כיבוש, רק הלב שממריץ בכל עוז את הרגש שאנו מכנים התאהבות. פואמת ההתאהבות מאת המשורר אריק א. מתחקה אחר פקעת המחשבות שלתוכה נקלע המתאהב. בעשרה שירים, שכל אחד מהם נחלק לעשר תבות, מסכם א. בתמציתיות אך בכנות את אפיזודת ההתאהבות בזרה הבלתי מושגת שזכרונה אינו מניח לו. הפואמה ממוענת אל הנאהבת הזרה, אך ספק אם תקרא בה לעולם. מה קרה באותה מונית? מדוע דווקא היא? איננו יודעים מאין נובע הדחף אליה, אנו יודעים רק אודות אותו הדחף. קורי ההתרחשויות נקרעים לכדי רגעים קצרים וברורים. חלקם רגעי שאלה ותהייה, חלקם רגעי הצהרה ופכחון. הנאהבת משוחזרת שוב ושוב לאורך הפואמה, כשם שהיא חוזרת ומתחיה בדמיונו של המתאהב, ממאנת להישכח. כוח ההתאהבות פועל בהתמדה ככוח של חלום, מקים את דמותה של הנאהבת בלי הרף ומשתלט על תבונתו של המתאהב. הוא יוצא בעקבותיה במסע לתוך רצונותיו, היא בבואת החושים שלו. הזרה הנאהבת מדומה בפואמה לשמש, שורפת ומעוורת, נצרכת ומאיימת, המתאהב נכרך אחריה ומתגונן מפניה כאחד. המתאהב חשוף, אין לו חרות מאשליות או מקלט ממבוכה. מה נותר שלו? מלאכת הכתיבה, מלאכת הבדיה, כאן הוא מסוגל להתקרב אליה, ללחוש על אזנה, להחוויר או להאדים. זהו ספר שיקסום לכל מי שנסחף בהתאהבות והכיר את טבעה. נוית בראל