הפירמידה

בראשית

רעיון ישן שבקושי התגלה מחדש

כשבבוקר אחד בסוף הסתיו, חודשים ספורים בלבד אחרי שעלה לכיסא המלכות, אמר הפַּרְעוֹן החדש חֶ'אוֹפְּס כי אולי לא יקים לעצמו פירמידה, נפלו פני שומעיו, אסטרולוג הארמון, אחדים מחשובי השרים, היועץ הזקן אוּסֶרְכַּאף והכוהן הגדול חֶמִיוּנוּ, ששימש בו בזמן גם כראש אדריכלי מצרים, כאילו זה עתה שמעו בשורות איוב.

רגע בחנו את פני השליט בתקווה למצוא בהם ארשׁת מבודחת. אחר כך, כפי שסיפרו מאוחר יותר אלה לאלה, ניסו להתעודד מזיכרון המילה "אולי" שהפרעון כמו סינן בין שיניו. אולם פני ח'אופס נשארו חתומים ותקוותם שאין זה אלא משפט סתמי, מאלה שמלכים צעירים שָׂשִׂים להפריח בארוחת הבוקר, התבדתה חיש קל. כלום לא סגר שבועות אחדים קודם לכן שניים מהעתיקים במקדשי מצרים וכלום לא ציווה מיד לאחר מכן להכין צו שיאסור על המצרִים להעלות קורבנות?

גם ח'אופס בחן את פניהם. אירוניה התנצנצה בעיניו כשהדממה התעבתה ומבטו כמו אמר: "עד כדי כך נעצבתם? כאילו הפירמידה איננה שלי אלא שלכם. הוי רַע,[1] אם כניעוּת כזאת נתנה את אותותיה בפניהם כבר עכשיו, מה יהיה עליהם כשאזקין ואקשיח?"

בלי לומר דבר, אף בלי להעיף בהם מבט, קם ויצא.

כשנשארו לבד הפנו את פניהם המכורכמות אלה לאלה. מה נפל עלינו? מלמלו. איזה מין אסון זה? אחד השרים נשען מעולף על קיר המרפסת. עיני הכוהן הגדול דמעו.

הרוח בחוץ הקימה עמודי חול שהתערבלו בלי הרף. אנשי החצר הביטו אובדי־עצות במערבולות המתפזרות, המתרוממות והמיתמרות. בשעה ששתקו, עיניהם הריקות כמו שאלו: באילו מדרגות תעלה, שליט, השמימה? איך תגיע אל הרקיע בבוא יומך להיות כוכב בין כוכבים ככל הפרעונים? איך תיהפך לשמש?

שעה קלה עוד אמרו גם דברים אחרים, הזויים למחצה, ואחר כך התפזרו. שניים מהם הלכו לבקש מחֶנוּת כַּא אוּסִיר, אֵם השליט, שתיאות להיוועד עמם. אחדים הלכו להשׁתכר ואילו אחרים, נבונים יותר, ירדו למרתפים שהוחזקו בהם הארכיונים העתיקים כדי לחפש לבלר ישיש ועיוור למחצה, אִיפּוּ וֶור שמו.

עניין הפירמידה לא שב ועלה בימי הסתיו ההוא, אפילו לא בקבלת הפנים לשגרירים, שח'אופס המבוסם משתייה אמר בה דברים שֶׁאַל לו לפרעון להשמיע בנוכחות זָרים.

אנשי החצר עוד השתעשעו בתקווה כי שליטם רק חמד לו לצון. לפרקים אף אמרו בלבם כי אולי מוטב לא להזכיר את העניין כלל ועיקר, כאילו כך עוד קיים סיכוי סביר שיֵרד לתהום הנשייה. אולם עצם המחשבה על האפשרות ההפוכה היתה כה מבעיתה, שיומם ולילה לא חשבו אלא איך יתמודדו עם הזוועה.

אחדים השליכו יהבם על אֵם המלך, שטרם הֵשיבה מטוב ועד רע, אך הרוב הוסיף לנבור בארכיונים. ככל שהתעמקו יותר במחקרים, כך הלכו וגברו הקשיים. פפירוסים רבים אבדו ואחרים ניזוקו, אך גם במגילות שנשתמרו היו קטעים מחוקים או קרועים, תכופות בצירוף הערת שוליים "בפקודה מלמעלה" או בלי שום הערה.

[1]    רַע – אל השמש בדת המצרית הקדומה. עם התחזקות דת זו, החלו מתייחסים לפרעון כאל "בֶּן רַע".