אגדת פנדרגון | אַגָּדַת פֶּנְדְרָגוֹן

מתוך הפרק הראשון:

"My way is to begin with the beginning, הדרך שלי היא להתחיל מההתחלה," אמר הלורד ביירון, ואיש לא היטיב לדעת כמוהו איך ראוי לעשות זאת כשמדובר באנגלים מיוחסים.

אחרי ככלות הכול, סיפוריי מתחילים כולם בכך שנולדתי בבודפשט, וכעבור זמן קצר כבר היה שמי בדיוק כפי שהוא עכשיו: יָאַנוֹשׁ בָּאַטְקִי. בעת ההיא עדיין לא ידעתי זאת.

אולם לשם קיצור אדלג על מה שאירע בין הולדתי לבין היכרותי עם הרוזן מגוּיְנֶד',[1] על שלושים ושתיים השנים שבמרוצתן כלולה גם מלחמת עולם. אדלג על כך, מפני שהגיבור של סיפורי יוצא הדופן איננו כלל וכלל אני, אלא דווקא הוא.

אחזור אפוא לקורותיה של ההיכרות בינינו. לקראת סוף השנה האקדמית, בתחילת הקיץ, הוזמנתי לערב אצל ליידי מַלְמְסְבֵּרִי־קְרוֹפְט. אותה הגבירה הייתה מליצת יושר גדולה שלי עוד מהזמן שבּו שימשתי מזכיר מדעי של דוֹנַלְד קַמְפְּבֶּל. עיסוקי ומקור פרנסתי הם הנכונות שלי לעמוד לרשותם של אנגלים מבוגרים, שמשאת נפשם היא להיות מסוגלים להוציא לפועל איזשהו מיזם רוחני. אבל איני מתקיים אך ורק מזה. יש לי גם הון קטן שאותו ירשתי מאימי המנוחה, והוא מאפשר לי לחיות חיים צנועים בארץ שבה אני רוצה לגור. כבר עברו שנים מאז בחרתי באנגליה בתור ארץ מאמצת. אצילותו של הנוף האנגלי שבתה את ליבי.

מתישהו במהלך אותו הערב אחזה המארחת בידי וניגשה איתי אל אדון גבוה בעל ראש קסום שזה מכבר זרקה שׂיבה בשׂערו, ועתה ישב, שקוע בכורסתו, וחייך דוּמָם.

"כבוד הרוזן," אמרה הגברת, "האדון הזה כאן, יָאַנוֹשׁ בָּאַטְקִי, עוסק בחקר אוכלי החרקים באנגליה בימי הביניים או במורגי הדיש שהיו בשימוש באיטליה בימי קדם. כרגע אינני זוכרת במדויק, אבל מכל מקום הוא חוקר נושא כלשהו שבוודאי יעניין אותך מאוד."

בתום המילים שהשמיעה, הניחה לנו לנפשנו.

במשך שעה קלה רק חייכנו איש אל רעהו חיוך עתיר רצון טוב. ראשו של הרוזן עשה עליי רושם אדיר. ראשים כאלה אפשר לראות בעמודים הראשונים של ספרים ישנים, אולם אז הם תמיד עטורים בזרי דפנה. בימינו ראשים מעין אלה אינם עוד חזון נפרץ.

עם זאת, בבת אחת נתקפתי בושה נוראה, כי הרגשתי שהאופן המעומעם שבו הגבירה האצילית הציגה אותי שיווה לי מראה קומי במקצת.

"אם לא אכפת לך," פתח ואמר הרוזן לבסוף, "אולי תואיל בטובך להסביר לי מה המארחת שלנו בעצם רצתה לומר?"

"מִילוֹרְד,[2] הדבר העצוב בכל העניין הוא שהגברת צדקה במידה מסוימת. אני דוקטור לפילוסופיה, מומחה למדעים מיותרים, ואני עוסק בכל מיני דברים שאדם מן הישוב אינו מעלה כלל על דעתו לעסוק בהם."

באמצעות ההתחכמות הזאת ניסיתי, למעשה, להתחמק מההתמודדות עם עניין רציני הרבה יותר – להסביר, לדוגמה, מהו באמת ובתמים תחום עיסוקי. הן היטב ידעתי שהאנגלים אינם רואים בעין יפה אנשים המפגינים התעניינות בסוגיות אינטלקטואליות.

אולם הרוזן הסתפק בכך שחייך חיוך משונה.

"עשה לי טובה, איתי אתה יכול לדבר במלוא הרצינות המתבקשת, מפני שאני לא אנגלי. אני ולשי, וההשלכה של זה היא, בוא נאמר, שאני כאילו חמישים אחוז אירופי. אנגלי לא היה שואל אף פעם במה אתה עוסק, כי לא יאה לו ולא נאה לו. אני, לעומת זאת, שוב מציג לך עכשיו בדיוק אותה שאלה מתוך הערכה לאינטלקט שלי עצמי."

תבונת ראשו העילאי אילצה אותי לומר לו את האמת.

"אני עוסק עכשיו במיסטיקנים האנגלים בני המאה השבע־עשרה."

"באמת?" פרצה הקריאה מפיו של הרוזן. "אם כן, ליידי מַלְמְסְבֵּרִי־קְרוֹפְט שוב קלעה בול למטרה! כך היה מאז ומתמיד. אם היא מושיבה זה לצד זה שני אדונים מכיוון שלעניות דעתה שניהם למדו ביחד באִיטוֹן קוֹלֶג',[3] הרי היא מסוגלת להיות בטוחה שהאחד הוא גרמני והאחר הוא יפני, אבל היא בטוחה אף כפל כפליים ששניהם התמחו בבולים המונפקים בליבריה."

"ובכן, גם אתה, מִילוֹרְד, עוסק באותו תחום מחקר?"

"עוסק היא מילה קצת כבדה כאן באי שלנו. אתם נכנסים בעובי הקורה כשאתם חוקרים, ואילו אנחנו סתם משתעשעים לנו בתחביבים. אני עוסק בחקר המיסטיקנים האנגלים בערך כמו גנרל שהחליט לברר את תולדות משפחתו לאחר שפרש לגמלאות. וכל זה רק משום שבמקרה שלנו, העיסוק במיסטיקה קשור איכשהו לתולדות המשפחה. אבל אמור לי בבקשה, דוקטור... המיסטיקה היא הרי מושג רחב מאוד. היא מעניינת אותך בתור תופעה דתית?"

"לא, בדברים כאלה אני לא ממש מתמצא. מה שמעניין אותי במיסטיקה הוא מה שבאופן כללי נקרא מיסטיקה: החזיונות החשאיים ואותם הביצועים שבאמצעותם השתוקקו הקדמונים לשלוט בטבע. האלכימאים מייצרי הזהב, סוד ההוֹמוּנְקוּלוּס, התרופה האוניברסלית, כוחם של המחצבים והקמעות להשפיע... הגות הטבע של פְלָאד, אותה פילוסופיה שהוא הוכיח בה את קיום אלוהים באמצעות הברומטר."

[1]    גוּיְנֶד' הוא חבל ארץ בצפון־מערב ויילס, והמחוז הנושא את שמו כיום קרוי על שם ממלכת גוּיְנֶד' שהתקיימה בו במשך כשבע מאות שנים, בין המאה החמישית לבין המאה השתים־עשרה לספירה.

[2]   אגדת פֶּנְדְרָגוֹן, רומן הנפתח ומסתיים באנגלית, מתובל במילים ובביטויים אנגליים רבים, ופה ושם שזורות בו גם מילים בגרמנית ובצרפתית. נטיתי לתרגם את המילים ואת הביטויים הלועזיים לעברית רק אם הם תורגמו להונגרית בטקסט המקורי. כאשר לא תורגמו להונגרית, בדרך כלל לא תורגמו גם לעברית: במקרים כאלה, לרוב הובאו בתעתיק עברי כאשר הופיעו בטקסט ההונגרי בתור חלק אינטגרלי ממנו, ובכתיב הלועזי המקורי כאשר הובאו במקור באותיות נוטות, או בלוויית מרכאות כפולות או גרשיים.

[3]    אִיטוֹן קוֹלֶג' הוא תיכון פרטי יוקרתי הפועל בתנאי פנימייה ומיועד לבנים בלבד. הוא נוסד בידי המלך הֶנְרִי השישי בשנת 1440 ונמצא בעיירה אִיטוֹן, כשלושים קילומטר ממערב ללונדון.