כלת המלך

אגדה שיסודה בטבע

פרק ראשון

שבו תוצגנה דמויות שונות ונסיבות חייהן, והמחבר יכין בדרכי נועם את כל הדברים המדהימים והמופלאים שעתידים להתרחש בפרקים הבאים.

זו הייתה שנה מבורכת. חיטה ושעורה, שיפון ושיבולת שועל הוריקו ופרחו לתפארת בשדות; נערי האיכרים עסקו בקטיף עדשים, והפרות ליחכו תלתן; העצים היו עמוסי דובדבנים במידה כזאת שכל עדת האנקורים, על אף כוונתה המוצהרת לחסלם עד האחרון שבהם, נאלצה להותיר את חלקם לארוחה נוספת. הטבע פתח את שולחנו העשיר בפני כל בָּאָיו, והם אכלו מדי יום ביומו עד שובעה. אבל גינת המאכל של האדון דַּפּסוּל פון צַבֶּלטאו עלתה על כל אלה: היא עמדה בשיא תפארתה, והירקות היו נפלאים כל כך שלא פלא כי העלמה אֶנכֶן יצאה מגדרה מרוב שמחה. אבל נראה שכאן המקום להסביר מי היו אלה השניים – האדון דפסול פון צבלטאו והעלמה אנכן.

דמה לעצמך, קורא יקר, שיצאת למסע אל חבל הארץ הנאה שדרכו זורם נהר מיין החביב. רוחות בוקר פושרות מפיחות את משביהן רבי־הניחוח על פני המישור הבוהק בברק הזהוב של השמש העולה. אינך יכול עוד לשאת את הדוחק שבמרכבה, ואתה יורד ממנה ומשוטט לך ביער הקטן, שקודם לכן, בדרך למטה אל העמק, הבחנת כי מאחוריו מצוי כפר קטן. אבל לפתע בא לקראתך איש ארוך ורזה, שלבושו המוזר מעורר את שימת לבך. מעל גבי קפלט שחור כפחם הוא חובש מגבעת לבד קטנה ואפורה, בגדיו אפורים כולם, המקטורן, האפודה והמכנסיים, גרביו ונעליו אפורות, ואפילו מקל ההליכה הארוך מצופה בלכה אפורה. וכך צועד האיש לעברך בצעדיו הרחבים, ובעוד הוא נועץ בך את עיניו הגדולות והעמוקות, נדמה שכלל לא הבחין בך.