מסע סנטימנטלי בצרפת ובאיטליה

a:2:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:13:"גב הספר";s:2:"id";s:13:"גב-הספר";s:7:"content";s:0:"";}i:1;a:3:{s:5:"title";s:42:"מסע סנטימנטלי, וכו' וכו'";s:2:"id";s:39:"מסע-סנטימנטלי-וכו-וכו";s:7:"content";s:2390:"——את העניין הזה מיטיבים להסדיר בצרפת, אמרתי—

—היית בצרפת? אמר האדון שלצדי וחיש נפנה אלי, כאדיב שבמנצחים.—מוזר! אמרתי בלבי, שוקל את הדבר ביני לביני, שהפלגה בת עשרים ואחד מייל, שכן המרחק מדוֹבֶר עד קָלֶה אינו רב מזה בשום פנים ואופן, מַקנה לאדם זכויות שכאלה—אבחן אותן: פרשתי אפוא מן הדיון—הלכתי היישר למעוני, צררתי חצי תריסר כותנות וזוג מכנסיים שחורים של משי—"המעיל שלגופי, אמרתי והבטתי בַּשרוול, יספיק"—הזמנתי מקום במרכבה לדוֹבֶר; המעבורת יצאה בתשע בבוקר למחרת—ובשלוש כבר התיישבתי לארוחת עוף פְרִיקָסֶה, ועד כדי כך אין לפקפק שבצרפת הנני, שאילו מצאתי את מותי באותו לילה מקלקול קיבה, לא היה שום איש בעולם מצליח למנוע את השלכות הֿDroits d'aubaine*—הכותנות, זוג מכנסי המשי השחורים—המזוודה וכל השאר—הכול היה נופל בדין לידי מלך צרפת—אפילו הדיוקן הקטן שאני עונד זה זמן כה רב, ופעמים רבות כל כך הבטחתי לך, אלייזה, שאשאנו עמי אלי קבר, היו תולשים אותו מעל צווארי.—איזה חוסר נדיבות!—להתנפל כך על מה שהותיר אחריו נוסע שאינו חושד במאום, אשר נתיניך הזמינוהו אל חופי ארצם—באלוהים! הוד מלכותו, לא טוב הדבר; צער רב מצטער אני, שעִם מלכם של עַם כה תרבותי ואדיב, הנודע באנינותו ובדקות הרגש אשר בו, עִמו עלי להתדיין——

אבל כמעט לא דרכה כף רגלי במחוזות שלטונך——

* כל חפציהם האישיים של זרים (למעט שווייצים וסקוטים) הנפטרים בצרפת נתפסים מכוח חוק זה, גם אם היורש מצוי במקום—והואיל ובנסיבות הללו עוברים הרווחים לחוכרי המס, אין הוא מקבל כל פיצוי.";}}