לסדוק את הכאב

על דיונת חולחיים היה אחד מאותם "ילדי החול", מן המתמידים שבינינו. עוד בבטן אמו נברא כילדֿעיגול; ראש עגול, גוף עגלגל, עיניים עגולות וכהות טבועות במצח מעוגל, ומן הנשמה העגולה, הקלילה והשבירה מאוד עלה ריח עשב דק.נינוֹחוּת זהובה הייתה פרושה על חבורת הילדים הקטנה שלנו, בני החמש, השש והשבע, היינו יושבים על דיונות החול בשולי השכונה להפיק מהן את זְהב יומנו, שותקים ומתמסרים לעונג העין המשוטטת. שותפים אינטימיים למשחקי האור והצל. צבע החול הצהובֿבהיר מאוד בשמש נדד בַּצֵל אל חוםֿאפור. היינו מזהים בחול את שרשמו עליו הזוחלים, עקבנו אחר נקודות זעירות שהותירו חיפושיות, וקו מתפתל העיד על תנועת נחש. היטבנו לזהות עקבות נמלים, טביעות של כפות כלב וכפות חתול. ראשונים גילינו עשב דקיק שבקע ירוק מזהב הדיונה. האזנו לצליל קולו של גבעול מתארך, ונצרנו את הרגע שבו נפרשו עלי כותרת ופרח חשף לראשונה את פניו הדקיקים, הרוטטים; אהבנו ללכוד בעלים ירוקים זעירים את זוהר השמש. בענף דק או באצבעות ציירנו בחול, לעִתים צייר כל אחד מאתנו את ציורו ולעִתים יצרנו ציור במשותף. מֵעלים שנשרו, מכנפי פרפר, מאבנים קטנטנות. משברי צדפים וּמִנֶשל נחש בראנו פרחי דמיון מרהיבים, בתים ושבילים. ואחר כך היינו מפרקים הכול ומתחילים מהתחלה