קשרים חבולים

אפשר היה לחשוב שספר בנושא חבלה רגשית בלתיֿנמנעת יהיה פסימי. תחושתי היא כי אמונה עמוקה יותר מהפסימיות שלנו מאפשרת ומחייבת לומר את האמת על אודות הוויותינו החבולות ולנגוע בהן, לפגוש אותן, לעבוד עמן.אמת היא כי אנו חבולים עלֿידי הַקשרים המזינים אותנו. הזנה וחבלה כרוכות יחד בחיי אנוש. אין קשר שהוא רק מזין או רק חובל. כל הקשרים מכאיבים, כל הקשרים פוצעים. אולם המגע שלנו זה עם זה מזין, תומך, בורא. האיזון בין חבלה לתמיכה נע ממצב למצב ומהווה יותר עבור אנשים מסוימים ופחות עבור אחרים. עבור אחדים, האמת בחיים היא חבלה, יותר מאשר תמיכה ואכפתיות. עבור אחרים, היבטים חיוביים של הַקשר גוברים על ההיבטים השליליים שלו. איש אינו חומק מעבודה עם תערובות אלה, הממלאות תפקיד חשוב בעיצוב חיינו.ארבעת הפרקים הראשונים בספר זה ממפים את השטח במונחים כלליים יותר. הם מראים את נוכחותה החובקתֿכול של חבלה הנגרמת לנו עלֿידי קשרים התומכים בנו ומעניקים לנו חיים, חבלה כה עמוקה ומחלחלת עד שהיא משפיעה על דרכי הפעולה של חיי החלום. קשרים חבולים מובילים לעבודתֿחלום חבולה. יסודות האישיות עצמם סופגים מכות בדרכים המשפיעות על היכולת לעבד רגשות.עבודתֿהחלום מטרתה בין היתר לעזור לעכל רגשות. בצד תפקידים נוספים, חלומות עובדים עם השפעות רגשיות, טראומטיות לרוב. הם מספקים ערוץ שדרכו הם יכולים לייצגֿמחדש פצעים ולהתחיל להיכנס אל מחזור הדם הנפשי בדרכים מזינות. חלומות הנם מקור להזנה נפשית. אך עבודתֿהחלום עלולה להיות שבורה. כשיש מערכת עיכול רגשית חבולה, נותרים במצב של חוסר עיכול כרוני.הבעיה אינה פשוטה. חלומות עלולים להיחבל עלֿידי מה שנחלם, עלֿידי הדבר שאותו הם מנסים לייצג. וילפרד ביון דיבר על 'אובייקט בלתיֿניתן לחלימה' – מצב כה מזיק עד כי לחלום אותו פירושו לחזור עליו או להמשיך תהליך שיכול להזיק. איך אפשר לחלום את החבלה שצריך לעכל מבלי להוסיף להיחבל תוך כדי התהליך? זאת בעיית מפתח העומדת בפני הטיפול. במובן מסוים, המטפל חייב להתפתח עד היותו מעבדֿחלומות מסייע. הטיפול יכול להיות, ככל שיידרש, מעין מצב חי של טיפול נמרץ, שבו נתמך מעבדֿהחלומות של המטופל עלֿידי זה של המטפל. במידה מסוימת, העבודה ממשיכה מעבודתֿחלום לעבודתֿחלום, כוללת תהליכים של שידור רגשי עמוק.החלק השני והגדול יותר בספר עוסק בתיאורים קליניים, בעושר ובעבודה המפורטת בחדר הטיפולים, ונחתם בפרק אוטוביוגרפי. כאשר שוקעים בתיאורים של העבודה הטיפולית כפי שזו מתרחשת מרגע לרגע, צומחת תחושה של התהליכים הכלולים בה והערכה לסוגי התקשורת שהנם אפשריים, אך נתקלים תדיר בהתעלמות או בחוסר הערכה מספקת. העובדה שאל חלק גדול מן התקשורת מפעפע חוסר עיכול נפשי חלקי היא הרתֿמשמעות לאופן שבו אנו מסתדרים עם עצמנו ועם אחרים במישור הלאומי, הבינלאומי והגלובלי, כמו גם בחיי הפרט.העובדה שאנו מוסיפים לחלום פירושה כי חלומותינו אינם מתייאשים מאתנו. כמו שכתבתי לקראת סוף הספר, "יש ביכולתנו לחלום זה את זה בצורות המחבקות את התחושה שהפנימיות חשובה, שאנו אכן חיים זה בתוך זה, שיכולתנו להרגיש זה את זה ואת עצמנו היא דבר מה שראוי לנסותו". בסופו של דבר, אין דרך לעקוף את החבלה שלנו; אך כשאנו עוברים דרכה ונמצאים במגע גובר עם המעמקים שלנו, נפתחות מציאויות.