קתרסיס 20

גיליון זה גדול בהיקפו מקודמיו, וגם היקפם של השטחים הנדונים בו רחב מן הרגיל בחוברות הקודמות. מאמריהם של אלכסנדר יעקובסון (על הרפובליקה הרומית במחשבה המדינית) ושל יוחנן גלוקר (על הריטוריקה מן היוונים עד אובמה) אינם נוגעים כלל בנושאים יהודיים או ישראליים, וגם מאמרה של לאה אורנט על אוסף המאמרים של יוסף בן שלמה המנוח עוסק בעיקר בבעיות של עצם טיבה של המיסטיקה, לא רק היהודית, ודרכי המחקר שלה. מאמרו של ירון ונסובר דן בספר ישראלי למהדרין, אך יש בו לא מעט דיונים ותהיות על עצם טיבם של הוראה וחינוך.כשהיה גיליון זה בהכנה לדפוס נודע לנו, באיחור של כמה חדשים, על מותו, בבית בנו בקליפורניה, של רפאל פרוינדליך, אחד מראשוני הכותבים בקתרסיס. רפאל פרוינדליך נולד בהמבורג, עלה לארץ כילד, ולמד לימודים קלאסיים, מקרא ובלשנות באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטור, על בעיות בלשונו של תוקידידיס, השלים בבאזל. רוב ימיו לימד בחוג ללימודים קלאסיים של אוניברסיטת תלֿאביב, שהיה אחד מראשוני מוריה. עם פרישתו, עבר עם אשתו לאחוזתה בטכסס שבארצות הברית, ובשנים שאחרי מותה גר אצל בנו היחיד בקליפורניה. בן 86 היה במותו.רפאל פרוינדליך היה מן המלומדים הגדולים בישראל בכל שטחי הלימודים הקלאסיים, ובעיקר בפילולוגיה ובבלשנות של יוונית ולטינית. שליטתו בספרות העתיקה (גם בספרות המקראית) ובכמה ספרויות מודרניות – בעיקר הספרות העברית, האנגלית והגרמנית – היתה תופעה לעצמה. הוא ידע בעל פה קטעים ארוכים של שירה ופרוזה מספרות העולם. בשעוריו היה מרתק את התלמידים ומכניס אותם בכוח בקיאותו והתלהבותו לתוך תוכו של עולם הרוח היווני והרומי. הוא פרסם מעט, אך כל מאמר שלו היה בחינת מועט המחזיק את המרובה. מאמר הביקורת שפרסם בגיליון הראשון של קתרסיס על ספרו של יעקב שביט "היהדות בראי היוונות" הוא דוגמא ומופת למה שמאמר ביקורת של מומחה של ממש יכול להשיג, והקורא לומד ממנו לא רק על חסרונותיו הענקיים של אותו ספר אומלל, אלא גם לא מעט על התרבות היוונית, ההלניסטית והרומית.