קתרסיס 11

דבר המערכתאנו ממשיכים לעמוד בהתחייבותנו המקורית, לפרסם שתי חוברות בשנה. חוברת 11 לפניכם, והחוברת הבאה כבר בשלבי הכנה.לפני חדשים אחדים הכרזנו על מגבית בין חברינו ואוהדינו. המגבית העלתה סכום כסף שדי בו לממן את חלקן הגדול של חוברות 10 וֿ11. בשבועות האחרונים החליטה הוועדה במשרד התרבות לחדש את תמיכתה, בסכום שיכסה כמחצית הוצאותינו השנתיות. קרן תקוה בניוֿיורק הקציבה לנו סכום כסף שיסייע לנו להוציא לאור עוד כשלוש או ארבע חוברות. אנו מודים לכל מי שעזר ויעזור לנו בכספו להמשיך לפרסם את כתב העת שלנו, ומקווים שעניינינו הכספיים ילכו ויתייצבו. בערב שבועות תשס"ט, 28 במאי 2009, הלך לעולמו זאב רובין, אחד ממייסדי העמותה וחבר מועצת המערכת מתחילתה, והוא בן ששים ושבע. זאב רובין, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, היה אחד מגדולי המלומדים במדעי הרוח בישראל, וחוקר בעל שם עולמי גם של האימפריה הרומית המאוחרת וגם של האימפריה הפרסית המאוחרת, המכונה גם האימפריה הססאנית, 224-651 לספירת הנוצרים. הוא שלט בשפות רבות, עתיקות וחדשות, כולל פרסית, ערבית, גותית, גיאורגית, סורית וגעז – וכמובן יוונית עתיקה ולטינית – ומחקריו התבססו תמיד על קריאה מדוקדקת של המקורות בלשונות שבהן נכתבו. לעתים למד שפה במטרה לחקור טקסט אחד, או לקרוא מחקר מודרני אחד. בישראל של ימינו הגיע לדרגה האקדמית הגבוהה ביותר, אך לא הכל התייחסו תמיד בכבוד הראוי לרמתו המדעית הנדירה. בעולם הגדול הכירו חשובי החוקרים בגדולתו המדעית. הוא היה פרופסור אורח קבוע במכון לחקר המזרח ואפריקה של אוניברסיטת לונדון, ומרצה מבוקש בכנסים ובאוניברסיטות באירופה ובארה"ב. כמעט בכל מקום הרצה בשפת המקום, ופרסומיו הם באנגלית, צרפתית, גרמנית – וכמובן, בעברית.זאב רובין היה ממיסדי עמותת מצרף, וחבר פעיל בעמותה ובמועצת המערכת של קתרסיס מן החוברת הראשונה עד יום מותו. הוא שימש כקורא מקצועי למספר מאמרים שפרסמנו, וסייע למערכת למצוא מבקרים לכמה ספרים. אנו מצירים על כך שלא עלה בידו לסיים מאמר בקורת שהבטיח לכתוב לקתרסיס. הוא גם ידע כיצד לעמוד בהתקפות על קתרסיס מצידם של כמה מחבריו לעבודה. בשנים הרבות שבהן כיהן בועדות שונות, גם בתל-אביב וגם באוניברסיטות אחרות, דאג תמיד לרמתו של דור העתיד בהיסטוריה העתיקה. הוא הצליח לוודא שכמה חוקרים אמיתיים, שגם הם מבססים את מחקריהם על חקר המקורות וידיעת העובדות מכלי ראשון ואינם עושים לעצמם קיצורי דרך, ימונו למשרות תקניות באוניברסיטות ויגיעו לקביעות ולקידום. לא רבים יודעים גם כמה מאות או אלפי שעות מזמנו הפנוי הקדיש, במשך השנים, לקריאת טכסטים היסטוריים קשים ביוונית ובלטינית עם תלמידים, בכל הרמות, שבקשו את עזרתו בהבנת המקורות. מסירותו להוראה לא נפלה במאומה ממסירותו למחקר וללימוד העצמי. כל זאת עשה בשקט, בצניעות, בהומור המיוחד לו, ובטוב לב. מותו הוא אסון לא רק למשפחתו, לחבריו ולעמותת מצרף, אלא למדעי הרוח בישראל בכללם.