קפקא בתמונות

באחד הימים התעורר לו יוסף ק' על הגבול אשר בין שני העולמות, במקום שמלאכים עולים ויורדים בו, ממש על סולם יעקב. המלאכים קרויים בספרי הקודש "אַנְגֵּלוֹס", "הֵלֶךְ", "אֲנָשִׁים" וכיוצא באלה שמות. אצל אברהם אנחנו קוראים כך: "וַיֵּרָא אֵלָיו יהוה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו." ואילו אצל יוסף ק' כך: "מייד נשמעה נקישה ואיש כלשהו פסע פנימה. יוסף ק' מעולם לא ראה אותו בדירה הזאת. צנום היה, ואף על פי כן חסון, בגד שחור צמוד לגוף לבש, מעין חליפת תייר ובה מגוון רב של קפלים, כיסים, אבזמים, כפתורים וחגורה, שאם כי אין לדעת לשם מה נועדה, נראתה שימושית מאוד. 'מי אתה?' שאל ק' ותכף הזדקף למחצה במיטה." אברהם ידע בדיוק מי הם הניצבים עליו. ק' לעומת זאת היה חסר ניסיון או "טרי" מדי, שהרי זה זמן רב לא התמסר לענייני אמונתו, וזהו אכן חטאוֹ. הבאים ניבאו לאברהם כי ייוולד לו בן זכר, ואילו ליוסף ק' נובּאו מעצר ודבר־מה גרוע אף יותר מזה. יוסף ק' איננו לוקה בשסעת, ובשעה שהוא מתחיל לחקור סביבו, אין לו מנוס מלראות שגם רבים אחרים מלבדו חיים בעולם הצללים הזה אשר יד סמויה מן העין מסובבת, ותוך כדי כך ערפל בלתי־חדיר הולך ונוצר סביבם. אותה יד מכתיבה ליוסף ק' אשר בדיוק כמו אביו מולידו, קפקא, מציית כעיוור לרוח הרפאים של ההשגחה. גם אני מאושר בקולות נטולי הגוף. אַל יתלווה אֶל הקול גוף חסר ישע! באחד הימים הן לא אהיה כאן. עד אז אמתין. במקום שהנביאים דעכו בו ומתו, קול המלאך הוא ממילא תופעה נדירה. בארץ מוֹרַבְיָה נתקלתי בקצה היער בציידים גסי רוח – הם נשאו על כתפם מלאך שפשטו למחצה את עורו. קשוחים וערלי לב היו, כלל ועיקר לא ידעו מה הם מעוללים. דומייה שררה שם. מלאך השרת לא העז אף להעיף בי מבט. בכיתי והתחבאתי בסבך.