הומו לודנס (האדם המשַׂחק) – מסה על יסוד המשחק בתרבות

הקדמה

כאשר הכרנו בכך שהמין האנושי אינו כה נבון כשם שתואר בידי אותה מאה שהעריצה בעליצות את התבונה, זכינו, אנו בני האדם – לצד הכינוי הומו סאפּיינס (האדם הנבון)12 – בכינוי הומו פאבר (האדם היצרן).13 המושג האחרון קולע פחות מהראשון, מפני שתכונת הייצור (פאבר) שייכת גם לבעלי חיים. מה שתקֵף לפעולת הייצוּר תקף אמנם גם למשחק: הרבה חיות משחקות. אף על פי כן דומני שהומו לודנס, האדם המשַׂחק, מציין תכונה חיונית לא פחות מפעולת הייצור, והוא יכול לתפוס את מקומו לצד ההומו פאבר, האדם היצרן.14

טענה עתיקה היא, שמיצוי עד תומו של הידע שלנו על כל ההתנהלויות האנושיות יסתכם במשחק. ספר זה אינו מיועד למי שמסתפק במסקנה מטאפיזית זו. אין היא סיבה מספקת כדי לזנוח את הבנת המשחק כתופעה נפרדת מכל הדברים האחרים שבעולם. זה זמן רב שאני משוכנע יותר ויותר ברעיון שהתרבות15 האנושית צומחת ומתפשטת במשחק, כמשחק. משנת 1903 ניתן למצוא עקבות של תובנה זו בכתביי. בשנת 1933 הקדשתי לנושא זה את הרצאת הפתיחה16 שלי בתור רקטור של אוניברסיטת ליידן, תחת הכותרת: 'על גבולות המשחק והרצינות בתרבות'.[1] לאחר מכן, כאשר שבתי ונשאתי את ההרצאה הזו, תחילה בציריך ובווינה (1934) ולאחר מכן בלונדון (1937), נתתי לה את הכותרת Das Spiel-element der Kultur, ו־The Play
Element of Culture, בהתאמה. פעמיים שינו מארחיי את הכותרת ל־- in
Culture, - in der Kultur, ובכל פעם מחקתי את מילת היחס 'ב' והחזרתי את ה'של'. בסופו של דבר לא עניינה אותי השאלה מהו המקום שהמשחק תופס בין כל התופעות התרבותיות, אלא עד כמה התרבות עצמה נושאת את חותם המשחק. היה עליי – וזוהי גם מטרתו של מחקר מפורט זה – למזג (אם יוּתר לי לבטא זאת כך) בין מושג המשחק ובין מושג התרבות.

המשחק מתואר כאן כתופעה תרבותית ולא – או על כל פנים לא בראש ובראשונה – כפעולה ביולוגית; הוא מנותח באמצעות כלֵי החשיבה של מדעי התרבות. על אף חשיבותה, ניתן להבחין שניסיתי להימנע ככל האפשר מפרשנות פסיכולוגית של המשחק; גם מושגים והסברים פולקלוריסטיים – גם כאשר גיליתי ממצאים אנתרופולוגיים – זוכים כאן למקום מצומצם ביותר. המונח 'מאגי' לדוגמה מופיע אך בקושי, ומונחים כמו 'מאנה'17 לא יימצאו כאן כלל וכלל. אם היה עליי לסכם את טיעוניי בצורה של טענות, הייתה אחת מהן שהאנתרופולוגיה והמדעים המשיקים לה לא הקדישו את תשומת הלב הראויה למושג המשחק.18 עבורי לפחות, באופן כללי, לא הספיק האופן שבו הוגדר המשחק במינוח המקובל. שוב ושוב היה עליי למצוא מילת תואר הקשורה במשחק שתוכל לציין באופן פשוט 'מה ששייך למשחק [spel] או לפועל לְשחק [spelen]'. לא יכולתי להשתמש במילה [speelsch] מפני שיש לה משמעות מובחנת מדי [שובב, עליז]. הרשיתי לעצמי על כן להשתמש במילה ludiek. אף על פי שהצורה הזו אינה ידועה בלטינית, היא מופיעה בצרפתית במחקרים פסיכולוגיים כ־ludique.

בעודי מוציא את עבודתי לאור, עולה בי החשש שהרבה אנשים, על אף המאמץ הרב שהושקע בה, יִראו בה אִלתוּר שאינו מבוסס כל צורכו. זהו גורלו של כל המבקש לחקור נושאים תרבותיים – תמיד עליו להעז ולבחון תחומים שונים שאין הוא שולט בם באופן מוחלט. לא היה בידי להשלים את כל פערי הידע הללו. הקלתי על עצמי את המלאכה באמצעות שימוש בהפניות עבור כל פרט מידע. היה עליי להחליט: לכתוב עתה או לעולם לא על משהו קרוב כל כך לליבי. עמדתי אם כן וכתבתי.

ליידן, 15 ביוני 1938

י. האוזינחה

12    האוזינחה מדבר מן הסתם על תת־המין של האדם הנבון (הומו סאפיינס), האדם הנבון המודרני (הומו סאפיינס סאפיינס). להלן נמשיך בעקבות הטקסט המקורי ונשתמש ב'אדם הנבון'.

13    האוזינחה משחק במודע על ההבחנה בין השניים, שאותה יפַתח עוד להלן.

14    על פי דבריו קודם: גם לצד המושג 'האדם הנבון'.

15    במקור beschaving, המציינת בהולנדית בעיקר ציוויליזציה אך לעיתים גם תרבות. המילה cultuur מציינת בדרך כלל תרבות. אף על פי כן, במקרים מסוימים ועל פי ההקשר, גם אם יציין המקור beschaving נעשה שימוש ב'תרבות' ולהפך, ב'ציוויליזציה' במקום ב־cultuur.

16    Oratie בהולנדית, הרצאה שאותה נושאים מחזיקי קתדרות ומשרות אקדמיות בכירות אחרות עם מינויָם.

[1]     Over de grenzen van spel en ernst in de cultuur (Haarlem: H.D. Tjeenk
Willink, 1933). ההרצאה פורסמה שוב בכרך החמישי של כל כתביו של האוזינחה: Verzamelde werken vol. V (Haarlem: H.D. Tjeenk Willink, 1953), pp. 3–25.

17    המילה מאנה, מושג המציין מעין כוח בכמה תרבויות באוקיינוס השקט, הפכה למונח יסוד בחקר הדתות במערב מאז המאה ה־19. שימושים שנעשו בה בידי הוגים שונים לא תאמו את משמעותו המקורית (הקשה לתרגום מַערבי), ולא פעם אף סתרו זה את זה. ראו על כך במיוחד: Meylan, Nicolas, Mana: A History of a Western
Category (Leiden: Brill, 2017).

18    כמובן שבינתיים כבר יצאו כמה וכמה ספרים בנושא, למשל: Schwartzman, Hellen
(ed.), Transformations: The Anthropology of Children's Play. New York: Plenum Press, 1978; Voorhies, Barbara (ed.), Prehistoric Games of North American Indians Subarctic to Mesoamerica. (Salt Lake City: The University of Utah Press, 2017).