הירושימה אהובתי

[הסרט נפתח בצמיחתה המפורסמת של "פטריית" האי ביקיני. הצופה צריך להרגיש כאילו הוא רואה את הפטרייה שוב ושוב ורואה אותה לראשונה בעת ובעונה אחת.היא צריכה להיות שמנה, איטית ושצמיחתה תלווה עלֿידי הצלילים הראשונים של ז'. פוסקו.בעוד ה"פטרייה" מתפתחת על המרקע ומתחתיו],* מופיעות שתי כתפיים חשופות.לא רואים אלא את שתי הכתפיים, שנכרתו מהגוף בגובה הראש והמותניים.שתי הכתפיים חבוקות והן כמו ספוגות באֵפר, בגשם, בטל ובזיעה, איך שרוצים.הרעיון הוא שנרגיש שהטל הזה, הזיעה הזו, נחתה עליהם [מהפטרייה של ביקיני], תוך כדי התרחקותה, התאיידותה.התוצאה צריכה להיות רגש מאוד אלים, מאוד סותר, של רעננות ותשוקה. שתי הכתפיים החבוקות בגוונים שונים, אחת כהה ואחת בהירה.המוסיקה של פוסקו מלווה את החיבוק הכמעט מזעזע הזה.השוני בין הידיים חייב להיות מאוד מודגש.המוסיקה של פוסקו מתרחקת. יד אישה (מאוד מוגדלת) נשארת מונחת על הכתף הצהובה, "מונחת" זו דרך אחת לומר את זה, "נעוצה" תתאים יותר.קול גבר, שטוח ורגוע, מדקלם, מודיע:הוא: לא ראית כלום בהירושימה. כלום