הרצל לא גר כאן יותר

"האמנם בני עם אחד אנחנו? ואולי אין אנו שונים מעמי אפריקה המוכנים לטרוף זה את זה כבני שבטים שונים ועוינים? אולי אני שייך לשבט הטוטסי היהודים, והחברונים הללו שייכים לשבט ההוטו היהודים? מי יחסל את מי במקרה שלנו? ואולי נחוסל כולנו בידי שבט זר?"בסדרת מכתבים טורדת מנוחה המופנית לחוזה המדינה בנימין זאב הרצל, מתאר משה שוקד את ההוויה הישראלית בראשית שנות האלפיים. במבט של חוקר תרבויות מיומן הוא משקף את מפת הציפיות, האכזבות, השסעים החברתיים והזהויות המסוכסכות המאיימות על הרקמה הלאומית.בהרצל לא גר כאן יותר דרות זו לצד זו ביקורת נוקבת, אך גם תקווה בלתי פוסקת ובריחה זמנית למחוזות רחוקים. "הנביאים, הסופרים והמשוררים, ממשה ועד הרצל", כותב שוקד, "הביטו אל בני דורם היהודים בעין כואבת ומאוכזבת מרה. אך הם גם לא נואשו מעולם מלצפות אל עתיד ואל דור מבטיחים יותר. זאת התקווה הממשיכה לרתק אותי, כמו ישראלים רבים אחרים, אל הארץ הקשה שהבטיח לנו הרצל...".משה שוקד הוא פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. בין ספריו שראו אור בעברית: דור התמורה (מכון בן-צבי 1977; 1999), יהודי המזרח (שוקן 1984), החוויה הבין-תרבותית (שוקן 1998), מסע ישראלי (הוצאת "ידיעות" 2002), ובאנגלית: המורשת הכפולה ((Manchester U.P. 1971, Transaction 1985, קרובים רחוקים (Praeger 1982), ילדי הנסיבות (Cornell U.P. 1988), ובית הכנסת ההומוסקסואלי בניו-יורק (Columbia U.P. 1995 Pennsylvania U.P. 2003).