היינו כחולמים

"היינו כחולמים" של פנחס גוברין (1904-1985) פורש, מבעד לסיפורה של משפחה אחת, דרמה של חיים יהודיים במזרח אירופה, מראשית המאה העשרים ועד ימי העלייה השלישית. לעיני הקורא מצטיירת תמונה ססגונית ומעודנת של העיירות שפיקוב וברצלב (ברסלב), בהן חיים בכפיפה אחת יהודים וגויים, חסידים, קבצנים ובעלי-בתים, משכילים וציונים.שנות מלחמה ופרעות, בלא חוק ובלא סדר, משַנות סדרי בראשית ועוקרות ללא שוב את העולם של אתמול. בעולם החדש נושבות כבר רוחות של מודֶרנה, של מהפכה בולשביקית ומאבק אוקראיני לעצמאות. המוני בית ישראל מהגרים ברובם לאמריקה. ארבעה דורות של משפחה אחת, השונים באורחותיהם אך המאוחדים באהבתם עמוקת השורשים לציון, יוצאים למסע אל חופי הארץ. המבוגרים מתיישבים בירושלים והצעירים מצטרפים לגדוד העבודה. פנחס גוברין, הנער החלוץ, חובר ב-1921 לחבורת "היחפנים, השרים וקודחים" בעמק יזרעאל, בימי הבראשית של הקיבוצים תל-יוסף ועין-חרוד.בסגנונו העשיר ורווי ההומור של גוברין עוברים בסך לפני הקורא אין-ספור דמויות ואירועים, כפי שנגלו לעיניו של ילד רגיש, שהתבגר והיה לחלוץ פעור עיניים.*זיכרונות הנעורים של גוברין מצטרפים למדף העמוס זיכרונות המתארים את הווי החיים בעיירה ובעיר קודם לשואה. כה קשה לכתוב בדרך מרתקת, המבחינה – מתוך הומור ואירוניה עצמית – בין מרכז לשוליים, בין הראוי להישכח לבין הראוי להיזכר, ומכוונת את דבריה לא רק לקבוצה מצומצמת של קרובי משפחה, אלא לכל מי שדבר אנושי אינו זר לו. רוח קסומה שורה על זיכרונות גוברין, שלבד מהיותם חינניים ומושכים את הלב, הרי הם תעודה היסטורית ותרבותית לעולמה של משפחה אחת ועיירה אחת באוקראינה, על ימי חול ומועד, על ששונה ועיצבונה, על פריחתה ושקיעתה.פרופ' דוד אסףראש החוג להיסטוריה של עם ישראל, אוניברסיטת תל-אביב