המוקד

פרק 1 התחייבות חוזיתכל אדם נושא בעמקי לבו כמה סיפורי חיים מביכים. סיפורים מבישים שאינו מעוניין לחשוף בפומבי, אפילו לא בפני חברים טובים או בני משפחה. סיפורים מבזים שאינו חפץ להיזכר בהם. הסיבה אינה נעוצה בכך שהחשיפה עלולה לעורר מריבות עם החברים או עם בני המשפחה, משום שידוע שהמריבות הקשות ביותר מתלקחות דווקא בין חברים טובים או בין קרובי משפחה, אלא משום שמאורעות אלה הם כה מביישים ומשפילים, עד שהאדם עצמו אינו יכול להישיר אליהם מבט וחושב שטוב שיירדו אלי קבר, שיישרפו כמו לא היו מעולם. לא רק שהאדם אינו חפץ שהבושות ייחשפו לקהל, אלא בעיקר הוא מבקש שלא ייחשפו לעיניוֿהוא. מבקש הוא בכל לבו להיפטר מסיוטים אלה אחת ולתמיד.יש זיכרונות שמוטב שיישארו מתחת לשולחן ההכרה, משום שאם שמים אותם על שולחן התודעה, הם חשופים לעין, ואז חלים עליהם כללי ההתנהגות שמעל לשולחן, שאינם חלים על הזיכרונות כשהם מתחת לשולחן. אלה הם כללי התנהגות העלולים להכניס את בעל הזיכרונות לצרות צרורות, ולכן מוטב שהזיכרונות המבישים יישארו מתחת לשולחן. הזיכרונות, כשהם מתחת לשולחן, הינם בחזקת לא קיימים, משום שאינם נראים לעין. הצרה היא שלפעמים כמה מהזיכרונות שמתחת לשולחן מציצים משם משוםֿמה (מכל מיני סיבות מוזרות שאין שום טעם להתעכב עליהן ולדון ולדוש בהן עתה כמו בפסיכואנליזה) ומתחילים לטפס ולזחול על רגלי השולחן כתולעים שמנות וריריות העולות מן הקבר, מטפסות על השולחן במטרה להיחשף לעין ולעורר שערוריות נוראות ובלתי רצויות. וזהו מצב מביך ומפחיד ביותר שיש לטפל בו במהירות ובתקיפות – יש, אם כן, צורך להשמיד אחת ולתמיד סיוטים אלה.את רענן ברֿאון, ידיד ותיק משכבר הימים, פגשתי במקרה כאשר עברתי ביעף ליד בית הקפה "כלניות", השוכן בקניון ליסצ'נקו הגדול. הוא ישב בוהה נכחו בבקבוק יין והיה לי הרושם שהוא מדוכדך, אם לא ממש מדוכא. ניגשתי אליו והוא שמח לראות אותי במין עליזות כבויה ומאולצת. אף על פי שהשיחה בינינו טרם הרחיקה לכת, תפסתי מיד שרענן סובל מזיכרונות מעיקים, מעוררי אשמה וחרדה. איני פסיכולוג קליני, לא פרוידיאני, לא ביהביוריסטי ולא אקזיסטנציאליסטי, אלא סתם פסיכולוג עממי חובב, באופן האופייני למורים למתמטיקה ולספרות. לאחר מחשבה מהירה הצעתי לרענן רעיון אינסטנט איך להיפטר מכל הזיכרונות הרעים שרודפים אותו. "שמע," אמרתי לו, "ספר לי על כל אותם זיכרונות שמענים ומשפילים אותך בעיני עצמך; ואני, כסופר, אכתוב אותם ברומן על חייך, 'רומן הביזיונות', תמורת תשלום כמובן. לאחר מכן, אחרי שהרומן השלם על כל המאורעות המבזים של חייך יהיה כתוב, נערוך טקס מיוחד וססגוני שבו נשרוף אותו. כך יושמדו כל הזיכרונות של הפרשות המביכות שלך; וכך, ידידי הטוב, תיפטר אחת ולתמיד מהעבר המחריד של חייך."