האיש שהתיישב בו ציפור

a:2:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:13:"גב הספר";s:2:"id";s:13:"גב-הספר";s:7:"content";s:0:"";}i:1;a:3:{s:5:"title";s:17:"מתוך הספר";s:2:"id";s:17:"מתוך-הספר";s:7:"content";s:2000:"אתה

אני יושבת על הספסל מתחת לעץ התות. זנב של רוח מלטף ברוך מלאכי את פנַי. מספר קטן של אנשים מתגודדים, לא הרחק מכאן, בכניסה לבלוק. עוד רגע אצטרף אליהם ונלך כולנו יחד.

עד שאחזור, אני מזמינה אותך לשבת כאן על הספסל ולחכות לי. כשאשוב אספר לך הכול. אחלוק איתך את הדברים הכמוסים, התמוהים, שמעולם לא העזתי לחלוק עם חברַי או משפחתי. אספר לך הכול; את האפשרי והבלתיֿאפשרי. וזה מוזר כי מפריד בינינו ים. ובכלֿזאת אספר לך הכול. אהיה איתך גלויה ושקופה כמו שטרם הצלחתי להיות.

הנה הם מסמנים לי שאבוא.

ואתה, בוא שב כאן על הספסל שמתחת לעץ התות. קורות העץ שלו ספוגות זיכרונות, געגועים ובדידות, סיפור אהבה מאוחר ומופלא, סודות ומשאלות לב תמימות. אם תשב כאן הדברים יגיעו אליך, ישזרו למול עיניך בשִפעת חיותם שהיתה. אני מודעת לקושי שלך לקבל את אפשרות ממשותם. אני מכירה בספקנות שלך, הרי חודי הציניות פצעו אותי לא אחת. אבל כאן, על הספסל, אולי בגלל שזה כלֿכך רחוק מהבית שלך, אולי בגלל שאיש לא מכיר אותך, יֵקל עליך להיענות לזה.

אז רק הפעם, תנסה להקשיב לרוח. תתמסר. אפילו מעט. כמה שתוכל. אפשר שעד שאחזור תדע עלינו הרבה יותר משידענו על עצמנו בזמן אמת.

תסמוך עלי. רק הפעם.

אם נותרה בך אהבה אלי אנא חכה לי על הספסל.

אם רק תחכה לי.

הלוואי שתחכה לי.";}}