האיש בכובע הקסקט

1. שנתייםשקט מעיק השׂתרר בבית. כולם הלכו, עזבוהו לנפשו שנתאלמנה. הוא התיישב על הכיסא במטבח. רגע קצר דמם שם ואחריו קם, הלך לסלון והתיישב על הספה. לא חלפה דקה והוא שינה את דעתו, נכנס לאמבטיה, שטף פנים ויצא ממנה, עבר כך מחדר לחדר, עד שהבין שמוטב לשבת במרפסת ולהעסיק את עצמו בכוס תה.במעלה הכביש דיווש לאטו, מוביל מבוגר וּגדול גוף שגווֹ מעט מכופף ומתעגל פנימה בפינות הכתפיים ובתחתית הגב, ופינת אוכל, שולחן ושישה כיסאות חסרי ריפוד, קשורה לו בקַדמת האופניים. מכונית כסופה התקרבה אליו מאחור עד סכנת דריסה והנהג החל לצפור. מאחורי ההגה ישב בחור צעיר בעל שיער משומן ומסורק לאחור. המוביל פנה לעברו ואיבד את המהירות שצבר לקראת העלייה. "חולירע, נבלה, תן לעבוד, מה קרה? אתה ממהר לאמא שלך?" צעק וקולו הגס שהדהד בין כותלי הבתים לא הפתיע את האלמן. האופניים נעצרו לגמרי והוא נאלץ לרדת מהכיסא ולדחוף אותם בהליכה. הבחור במכונית חדל לצפור, הוציא את הראש מהחלון וניסה להגיד משהו אבל התחרט מיד כשלטש בו הבריון עיניים בהירות, שטופות נימי דם, הבולטות מפנים אדומים ממאמץ, לסת תחתונה מעט שמוטה ולשון משתרבבת.לשמע הצעקות יצא הנגר מתוך הנגרייה שבכיכר, אץ אל המוביל, "שקט, שקט, מה יש לכם," ודחף גם הוא את הכידון בזרועות שלוחות קדימה עד שעברו את שיא העלייה. רק אז נצמד המוביל לימין הכביש והניח לבחור לעבור כשהוא מלווה אותו בתנועות ידיים מבטלות ובמלמולים מרים. זאת היתה הפעם הראשונה שבה הביט במוביל הוותיק במבט בוחן, והעיתוי היה מצוין. הסחת דעת שבאה בעִתה. ומה שהפליא אותו: כשהפנה המוביל את ראשו אל הנהג הוא ראה היטב, גם ממרחק כזה, את הלשון הוורודה שלו, כיצד היא חורגת מעבר לשיניים ונחה על השפה התחתונה כך שנדמה שהמוביל הוא יצור משולש שפתיים. זן חדש. וכל זה ללא המשקפיים.