גורל המזַמן את האנגלים אל ההולנדים הוא מוזר דיו; אבל גורל המוליך מאֶפּסוֹם אל תוך פנסילבניה, ומשם אל הגבעות המכתרות את אַלטַמונט לעבר קריאתו הגאה של התרנגול הכתוםֿאדמדם, וחיוך האבן הרפה של מלאך, יש בו קורטוב מאותו נס אפֵל של מקרה המחולל קסם חדש בעולם מאובק.כל אחד ואחד מאתנו הוא הסך הכול שאותו לא מנה: הפחֵת אותנו שוב לכדי עירום וליל, ותראה בכְרֵתים לפני ארבעת אלפים שנה את ראשית האהבה שהסתיימה אתמול בטקסס.זרע האבדון שלנו ילבלב במדבר, סם המרפא שלנו צומח ליד סלע הר, ואת חיינו רודפת פרוצה מג'ורג'יה, מפני שכייס לונדוני אחד לא עלה לגרדום. כל רגע הוא תולדה של ארבעים אלף שנה. כמו זבובים, היָמים מכניעיֿהדקוֹת מזמזמים במעופם הביתה אל המוות, וכל רגע הוא צוהר אל הזמן כולו.זהו רגע:אנגלי בשם גילבֶּרט גונט, שֵם ששינה מאוחר יותר לגאנט (כנראה ויתור לפונטיקה היֶנקית), שהגיע לבולטימור מבריסטול בֿ1837 בספינת מפרשים, הניח עד מהרה לרווחי מסבאה שרכש להתגלגל אל ביתֿהבליעה הגרגרני שלו. הוא נד מערבה לתוך פנסילבניה, מתפרנס תוך סיכון ובדוחק על ידי הצבת תרנגוליֿקרב בתחרויות נגד אלופי חצרותֿמשק, נמלט לעתים קרובות לאחר בילוי לילה בכלא כפרי בעוד אלופו נופל חלל בשדה המערכה, בלא צלצול מטבע בכיסו, ולעתים כשטביעת פרקיֿאצבעותיו הגדולים של איכר על פרצופו הפוחח. אבל הוא תמיד נמלט, וכשהתערב לבסוף בהולנדים בתקופת הקציר, ריגש אותו שֶפע אדמתם עד כדי כך שהטיל שם עוגן. תוך שנה נשא לאשה אלמנה חסונה צעירה, בעלת חווה מטופחת, שככל ההולנדים האחרים הוקסמה מרושם מסעותיו ומגדלוּת דיבורו, בייחוד כאשר שיחק את הַמלֶט בסגנונו של אֶדמוּנד קִין הגדול. כולם אמרו שהיה עליו להיות שחקן.