גרשם שלום ויוסף וייס: חליפת מכתבים

a:4:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:13:"גב הספר";s:2:"id";s:13:"גב-הספר";s:7:"content";s:0:"";}i:1;a:3:{s:5:"title";s:25:"תוכן העניינים";s:2:"id";s:25:"תוכן-העניינים";s:7:"content";s:0:"";}i:2;a:3:{s:5:"title";s:33:"פתח דבר - נועם זדוף";s:2:"id";s:31:"פתח-דבר-נועם-זדוף";s:7:"content";s:8077:"תח דבר

תיק ההתכתבות בין גרשם שלום ליוסף וייס נמצא בארכיון גרשם שלום בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים וסימנו 1599°4. בתיק יותר מֿ400 מכתבים שנשלחו בשנים 1947 ועד למותו של יוסף וייס באוגוסט 1969. בספר זה הובאו המכתבים שנמצאו בתיק ההתכתבות עד לשנת 1964, כאשר סימני מחלת הנפש של וייס החלו לתת אותותיהם בכתיבתו אל שלום. בתוך מסגרת זמן זו מובאת ההתכתבות במלואה, חוץ ממכתב קצר אחד מוייס אל שלום מיום 5 ביוני 1964, שמקומו לפני המכתב האחרון. מכתב זה לא נכלל בקובץ מתוך שיקולי עריכת סיום הספר – הוא פגע ברצף הקריאה והיו בו נושאים שחרגו מהתחום והעניין של הזמן המוגדר. המכתבים עצמם הובאו תמיד במלואם ובלי השמטות, בלי עריכה פנימית ובלי שינויי כתיב או פיסוק, מלבד במקומות בהם נדונו בהרחבה פרטי מחלתה של מרים וינרֿוייס, שם הושמטו משפטים אחדים ומקום העדרם מסומן בסוגריים מרובעים […]. כל ההדגשות בגוף המכתבים הן במקור. אוסף ערוך של קטעי מכתבים משנים מאוחרות יותר הובא בנפרד כנספח, תוך השמטת החלקים הנוגעים למחלתו של וייס. בנוסף על מכתבים שנמצאו בתיק ההתכתבות בין שלום לוייס שובצו בספר זה מכתבים ממקומות אחרים אשר משלימים את התמונה הכללית. מכתבים אלה לא ממוספרים והם מובאים באות קטנה ובציון מיקומם הארכיוני המדויק. הקיצורים הביבליוגרפיים בהערות השוליים מתייחסים אל רשימה נפרדת, המובאת בעמ' 403. הערות העורך בגוף הטקסט מובאות בסוגריים מרובעים [], מלים לא ברורות סומנו בסוגריים מזוותים . בהתכתבות מופיעים ראשי תיבות רבים ופיענוחם מובא במקום. לא נרשם פירושם של ראשי תיבות נפוצים, החוזרים על עצמם פעמים רבות, כגון: מ"מ = מכל מקום; ח"ו = חס ושלום; בי"ד = בית דין; אב"ד = אב בית דין; ק"ק = קהילת קודש. בהערותיי השתדלתי להישאר קרוב לרוח המכתבים ולא להרחיב מעבר לדרוש להבנת הטקסט עצמו. לדוגמה ציינתי רק מחקרים שנזכרו גם במכתבים עצמם, או שנדפסו בהם מקורות אחרים המשלימים את התמונה המוצגת במכתבים. התרגומים מגרמנית הם שלי, אלא אם כן צויין אחרת.

ברצוני להודות למורים, לעמיתים ולחברים רבים שסייעו בידי בשלביה השונים של עריכת חליפת המכתבים והכנתה לדפוס. לגב' אֵרנה וייס ומר עמוס וייס ז"ל, על שסמכו ידם על פרסום זה וניאותו תמיד בשמחה לעזור ולתרום מזיכרונותיהם ומידיעותיהם; לפרופ' עדה רפפורטֿאלברט על שקראה את כתב היד בעיון ועל עצותיה הטובות; לפרופ' מיכאל ברנר ולמחלקה להיסטוריה ותרבות יהודית באוניברסיטת מינכן שהעניקו לי את המסגרת ואת השלווה האקדמית לעבודה על הספר; לפרופ' משה צימרמן, ד"ר מתיאס שמידט ולמרכז מינרבה ע"ש ריכרד קבנר להיסטוריה גרמנית; לפרופ' מנחם בןֿששון, שקרא את כתב היד בראשיתו וסייע בפרסומו; לדיאנה וד"ר אפרים זדוף, הוריי, שסייעו בידי בשלביה השונים של העבודה; לד"ר יונתן מאיר, אשר העבודה המשותפת עמו על ארכיון וייס הניבה עד כה פירות רבים, וספר זה קשור אליהם וניזון גם מהם, על הערותיו הרבות, המפורטות והחשובות למכתבים; לנעמה בןֿשחר, על שנכונה תמיד לעזור ברצון ובנדיבות לב; לפרופ' איטה שדלצקי על תמיכתה; לפרופ' יוסף דן; לפרופ' דוד אסף על הערותיו והארותיו הרבות; לעובדי המחלקה לכתבי יד וארכיונים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, ובמיוחד לגב' רבקה פלסר, לגב' מרגוט כהן ולגב' רחל משרתי שנכונו תמיד לסייע בחפץ לב; לד"ר אסתר ליבס ולעובדי אוסף גרשם שלום בחקר הקבלה בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; לארכיון הג'וינט על העזרה באיתור חומר הקשור בשהותו של וייס בקפריסין ומתן אישור לפרסומו; למר עופר צמח ולגנזך האוניברסיטה העברית בירושלים; לגב' רות אלמוג, על הרשות להשתמש בתרגומה לדברי הזיכרון של שלום על וייס; לפרופ' שמעון אברמסקי ז"ל על הבהרותיו בעל פה ובכתב; לפרופ' שמריהו טלמון ז"ל על שחלק עמי זכרונותיו מתקופת שהותם של מרים ויוסף וייס בלידס; לפרופ' עמנואל אטקס, הראש הקודם של מרכז דינור לתולדות העם היהודי שקרא את המכתבים, עודד את פרסומם, והעיר הערותיו החשובות; תודה מיוחדת לד"ר עודד עירֿשי, מנהלו הנוכחי של מרכז דינור, על שליווה במסירות את כתב היד מראשיתו, עץ עצתו הטובה ולא חסך מזמנו וממרצו בתהליך הוצאת הספר לאור; למכון ליאו בק בירושלים על תמיכתם, לעורך הלשוני חננאל גולדברג, להוצאת כרמל ולנועה כספין; ולבסוף לאהובַי מרים ועמוס שבלעדי עזרתם ועצתם ספר זה לא היה רואה אור.

חליפת המכתבים המובאת בכרך זה נוגעת ברבדים ובנושאים שונים: מתוארים בה פנים שונים של תולדות החיים האקדמיים בישראל, באנגליה ובארצות הברית ונקודות המגע שביניהם, וגם תולדותיהן של מגמות בחקר החסידות במאה העשרים, שיוסף וייס שימש דמות מרכזית וחשובה בהתפתחותן. לצד אלה, ואולי אף בראש ובראשונה, מציג ספר זה את תולדותיה של ידידות בין מורה לתלמידו ודוֿהשיח שנרקם ביניהם לאורך השנים. בדברים שנשא לזכרו של וייס אמר גרשם שלום: "החשבתיו מבחינות רבות לקרוב לי מכל תלמידיי, והדיאלוג בינינו – דיאלוג במובן האמתי של המונח הזה, המנוצל לרעה לעתים כה קרובות היום – נמשך כמעט שלושים שנה". המכתבים המובאים בספר זה הם אותו הדיאלוג, והם משקפים מערכת יחסים קרובה ועדינה בין שני בני אדם מורכבים.

בפברואר 2008, בזמן הכנת הכרך לדפוס, עמוס וייס, בנם של יוסף וארנה וייס, שם קץ לחייו לאחר שנים רבות של ייסורי נפש קשים.

יהי ספר זה מוקדש לזכרו.

נועם זדוף";}i:3;a:3:{s:5:"title";s:15:"בכתב ידם";s:2:"id";s:15:"בכתב-ידם";s:7:"content";s:0:"";}}