עמדה 19

עמדת פתיחה – הארץ, הביתהדימויים המופיעים על חוברות עמדה 18 ו- 19 לקוחים מגלויה ישנה של הקרן הקיימת לישראל מימי קום המדינה. איורים שובי לב אלו, הנותנים לנו תמונה רשמית כיצד נתפס הדימוי של המקום באותה עת,הם נאיביים ומתוחכמים בה בעת. הם מעוררים אפקט נוסטלגי לתקופה שלמעשה לא הכרנו ולא יכולים על כן להתגעגע אליה. ועדיין – על אף המסרים הפשיסטיים- הפשטות והנחרצות של האיורים מייצרת התרגשות והתפעלות. כזאת, שמקורה אולי בגעגוע טבעי ותמידי למין מצב אידילי שבו הדברים ברורים ובעיקר מסודרים. הגלויה הזאת מבטאת שאיפה לתכלית וסדר של הדברים, שמן הסתם היה חסר גם אז, אבל עצם הצגתו הגלויה סימנה כי הוא אפשרי. הנאיביות הזאת נדמית ממרחק הזמנים כגורם עיקרי בכל המעשה האדיר, כמו גם השרירותי, הזה של הקמת המדינה והבית. הגלויה הזאת שייכת לתקופה של אתוס וחזון, גם אם המחיר שלהם הוא מחיר דמים של כיבוש ונישול.העדר האתוס והחזון היום, שפירושם הפקרתו הטוטלית של האדם היחיד, הוא המניע הגדול לגעגוע המדומה למציאות האוטופית שהגלויה הזו מעוררת.מה שאנחנו מנסים לעשות יותר מעשור הוא ליצור בית לכותבים ללא כל תנאי מוקדם פוליטי או פואטי, כך חרתנו על גיליוננו הראשון ב- 1994. עצם הופעתה של "עמדה" היא מעשה פוליטי מובהק משל עצמו המנוגד לכל שיקול תכליתי ומעשי שבמציאות חיינו. אנחנו לא חושבים כי יצירה צריכה דווקא לתת ביטוי מפורש לפוליטי. הרי עצם טיבה, זה ברור, הוא כבר כזה. דווקא בביטוי של היחיד שחי את חייו השבריריים בין אילוצי הקיום מצויה דרמה גדולה של מאבק אישי כמו גם מאבק על הארץ, הבית.