עמדה 21

הגיליון הנוכחי של "עמדה" עומד בסימן התבצרות בחזית אוונגרד עברי של איכות ועומק המהווים אנטיֿתזה למרבית כתביֿהעת והבימות הספרותיות המצויות. לא נעלמה מעיננו הפעילות הקדחתנית בשדה הספרותי בשנים האחרונות, ואולם, במרבית המקרים, אין מדובר ביותר מאשר נפיחות שטחיות למדי מבית היוצר של אגו מורעב ואכול, וחשוב מכול, נטול כישרון ומקוריות. שקיעתו של "הו" הדקדנטי, המחורז והקלישאי, עלייתו של "מעין" הגרפומני, או סגידת "מטעם" לפרובינציאליות נעדרת מרכז והייררכיה, אין בהם כדי לשנות את מהות ההוויה בפניה אנו ניצבים: עריצות מותגי תרבות פופולריים המטופחים ביד חמדנית, כוחנית ונוטפת שומן של מוציאים לאור, עורכים זוטרים ועיתונאי חצר אינטרסנטיים. והאמת? נעשית עדרים עדרים והולכת לה.אולם אנו מסרבים לשכוח ולהשכיח את עובדת קיומם של איכויות ועומקים בספרות, של אמת הייררכית בלתיֿמתפשרת, של מחויבות לעולם ערכי, לאסתטיקה וסמנטיקה של סובייקט בעולם, לחתירה מתמדת אחר גילויים חדשים של מקוריות. "עמדה" – מקום ובית לכותבים – פתוח בפני יוצרים חדשים ילידי שנות השבעים והשמונים או כל גיל אחר העומדים לדעתנו בקריטריונים אלה ונכונים למאבק כתף מול כתף בניסיונות השכּחה, השתקה והשטחה של תרבות מדושנת עונג, מלאה בעצמה, שבעה וריקנית, נינוחה וחוגגת על דםֿמותֿערכי ביקורת ומשמעות.אנו מאמינים שהגיליון הנוכחי עומד בקריטריונים שהצבנו בפנינו. ללא דגל תיאורטי נפוח, ללא פוזה ספרותית מתייפייפת, ללא חנופה של יחסי ציבור משומנים, אנו מניחים בפני הקוראים העבריים טכסטים חשופים מתוככי ההוויה הארצישראלית עלֿסף העשור השני לאלף החדש."כי אין כבר כל תועלת לכסות טפח בפני עינים שסיגלו להן רנטגן להקרנת/ החומות ומעבה האטום. ואין שירֿערש עוד, לישֵן לאור הפנסים באמצע/ העולם את הגוף החם של מיֿשהיהֿתינוקֿעלי שד – בגברותו כבר... משתי כפות ידים, נאמנות לי לאחר כל האכזבות, אני עושה ביתֿקבול לגלגלת/ הבולטת אחת בעולם." (אורי צבי גרינברג, אימה גדולה וירח)