דרכים ותהיות

אוטוביוגרפיה אישית והגותית שנאספה מעיזבונו הספרותי של אריה סימון, חתן פרס ישראל לחינוך, שנגע בחיי רבים מאנשי העליות ומתושבי הארץ הוותיקים. תוך שחייו מצטלבים עם ההתפתחויות ההיסטוריות שעברו על הציבור בארץ ומושפעים מהן – היה סימון (23.5.1913–2.11.2002) שותף פעיל להקמתה ולהגנתה של מדינת ישראל: התגייס להגנה עם עלייתו (מגרמניה ב-1935) בתקופת לימודיו בבית המדרש למורים, שירת בפלוגת חיל רגלים יהודית בצבא הבריטי, ולימים בבריגדה כקצין מודיעין גדודי. שירת כמג"ד במלחמת השחרור ואחר כך בעבודת מטה שבה מילא תפקיד מרכזי בהנחת יסודות למודיעין השדה בצה"ל, והשתתף במשלחת לשיחות שביתת הנשק עם מצרים ברודוס. אולם עיקר פועלו והגותו מוקדשים היו לשאלות החינוך והחברה שעמן התמודד לאורך כל השנים בפעילות חינוכית וחברתית ענפה: עבודה כמורה, מדריך, מרכז חברת הילדים ומנהל בכפר הנוער בן שמן בתקופות שונות – מסוף שנות השלושים עד סוף שנות השבעים, עבודת שליחות מטעם הבריגדה למען שארית הפליטה במחנות העקורים, היחלצות לקליטה חינוכית בתקופת העלייה ההמונית, בתחילה כאחראי לחינוך בעיר העולים באר שבע, וכעבור שנה כמפקח מחוז הדרום מטעם משרד החינוך.מאז 1967 היה שותף בחוגים ובתנועות למען השלום. ספריו הקודמים: אפלטון והחינוך בימינו (ספרית פועלים, 1985); אדם בצלם, חינוך הומניסטי ולימוד המקרא (עם עובד, 1991); וכן חיבר מאמרים רבים שהופיעו בכתבי עת לענייני חינוך וחברה.