מילון הדתות

הקדמה

מירצ'ה אליאדה דיבר אתי לראשונה על המילון הזה במאי 1975, אחרי שהייתי סטודנט באוניברסיטת שיקאגו במשך שני סמסטרים. אבל החוזה נחתם רק כמה שנים מאוחר יותר. אליאדה היה עסוק אז בהשלמת תולדות האמונות והרעיונות הדתיים (Histoire des croyances et des idées religieuses) ולא חשב עוד על המילון עד 1984, כאשר דיברנו שוב בנושא הזה פעמיים, בפריס ובחרונינגן. מירצ'ה אליאדה רצה אז לתמצת את התולדות לכרך אחד, מעין digest, תִמצות, על הדתות למען הקורא שאיננו איש מקצוע, אבל באותו זמן היה עסוק בפרויקטים אחרים, בין היתר כעורך הראשי של האנציקלופדיה של הדתות שיצאה לאור בהוצאת מקמילן בניו־יורק. על כן עלה בדעתו לשלב את המילון ואת תקציר תולדות הדתות בכרך אחד, שיציג את הדתות בסדר אלפבתי במקום כרונולוגי. החלק השני של הספר יהיה מעין אינדקס כללי ובו מידע נוסף, אבל הקריאה (האלפבתית) של פרקי החלק הראשון של הספר תהיה נעימה ומרתקת בו בזמן, כקריאת ה"רומן של תולדות הדתות" שאליאדה לא מצא עוד זמן לכותבו. אחרי שהסכמנו על הנוסחה הזאת, לא הוכנס בה עוד כל שינוי מהותי.

יש מספר רב של מילונים של הדתות, בין אם הם של מחבר אחד או חיבורים קולקטיביים (ר' הערה ביבליוגרפית להלן). אולם ברור מאליו כי כתיבת מילון של דתות שיהיה גם מדויק (מבחינה מדעית) וגם נגיש היא מעשה של טירוף, אלא אם כן עומד לרשות המחבר או המחברים מסנן שיאפשר להם להאיר את מערכת הדתות באור מקורי (במקרה זה קיימת סבירות, ואולי אף בלתי נמנע הוא, כי במוקדם או במאוחר תצא הביקורת נגד האופי האישי והסובייקטיבי של החיבור). למירצ'ה אליאדה היה בלי שום ספק מסנן הרמנויטי (פרשני) מובהק משלו, וכמובן ניסיון שאין לו אח ורע בחקר הדתות. בנוסף לכך הוא ניחן בסקרנות נדירה ובגמישות מתודולוגית מפליאה. למעשה, בסוף הקריירה שלו קינא בחירות וביצירתיות של אנשי המדע יחסית להיסטוריונים ולאנשי האקדמיה מתחום מדעי הרוח, שאת העכבות שלהם הסביר בתסביך נחיתות רציני. בערכים היותר מורכבים במילון הזה נדגיש את האופי הסיסטמטי של הדת, תפיסה שאליאדה הציג כבר בספריו הראשונים, גם אם היא באה לידי ביטוי בצורות שונות. ואם נוצר הרושם כאילו המבוא של מילון זה מעמיד בפרספקטיבה חדשה את היחסים בין שיטות שונות בעלות אופי סיסטמטי, שעד כה נהוג היה לעמוד בעיקר על ההבדלים ביניהן, פירוש הדבר הוא כי זה היה אפשרי ובלי ספק גם בלתי נמנע. שהרי המרחק בין המתודה ובין המתודולוגיה הוא כמרחק שבין המדע ובין הטכנולוגיה, והנחות קרובות עשויות להוביל לתוצאות רחוקות מאוד זו מזו.

הסוגה המכונה "ספרי יעץ" אינה יכולה להסתפק בעיקרון מבני אחיד. היא זקוקה לנתונים עדכניים על קטיגוריה שלמה של תופעות, שלא תמיד מוכרות להיסטוריון בצורה מלאה. מתוך נאמנות לאידיאל שמירצ'ה אליאדה ביטא לעתים קרובות, ניסיתי להרחיב כל העת את תחום הידע האישי שלי בהיסטוריה של הדתות, עד שהצלחתי להקיף את הביבליוגרפיה הבסיסית של כל הדתות המוכרות. בלי סדרת הרצנזיות שכתבתי החל משנת 1974 ב־Aevum, Revue de l'histoire des religions, History of
Religions, Studi e Materiali di Storia delle Religioni, Journal for the Study of Judaism, Journal of Religion, Church History ואחרים, לא הייתי מצליח להשלים את מילון הדתות הזה. קשרים שקיימתי בשלבים שונים של חיי עם היסטוריונים ופילוסופים מן השורה הראשונה השפיעו אף הם במידה מכרעת על המחקר שלי. אני מבקש להזכיר כאן בעיקר את אוגו ביאנקי (Bianchi) במילנו, את מישל מסלן (Meslin) וז'אק פלמאן (Flamant) בפריס, את מארטן פרמאסרן (Vermaseren) באמסטרדם בין השנים 1983-1978, את משה ברש בירושלים, קארסטן קולפ (Colpe) ב־1975 בשיקאגו, הנס יונאס (Jonas) שפגשתי בניו־רושל, בלוקסמבורג ובחרונינגן, הנס קיפנברג (Kippenberg), פלורנטינו גרסיה־מרטינס (Garcia-Martinez) והנס ויטה (Witte) בחרונינגן, מיכאל אדוארד סטון (Stone) בוואסנאר, גוסטה אלסטרום (Ahlstrom), דיטר בץ (Betz), ג'.ג'. קולינס (Collins) ואדלה יארברו קולינס (Yarbro Collins), ונדי דוניגר (Doniger), רוברט גרנט (Grant), דייוויד הלהולם (Hellholm), ברנרד מקגין (McGinn), ג'וזף מ. קיטגאווה (Kitagawa), ארנלדו מומיליאנו (Momigliano), מייקל מורין (Murrin), פרנק ריינולדס (Reynolds), לארי סאליבן (Sullivan), דייוויד טרייסי (Tracy) ואנתוני יו (Yu) בשיקאגו, ורבים אחרים, עמיתים וידידים, שעבודתם ו/או נוכחותם השפיעו עלי השפעה עמוקה, ואפשרו לי להימנע מאותן שגיאות שהן, כמדומה, מנת חלקו של כל מי שעושה עבודה מכלילה כזאת.