חיי הקיסרים | אישים מפורסמים

יוּליוּס האלוהי

1. כשהיה בן שש עשרה נפטר אביו.[1] במהלך הקוֹנסוּלָט[2] הבא, לאחר שהתמנה לכוהן הגדול של יוּפּיטֶר,[3] נשא לאישה את קוֹרנֶליָה. בכך הפר את התחייבותו לשאת לאישה את קוֹנסוּטיָה, אשר משפחתה אומנם נמנתה עם מעמד הפרשים אבל הייתה עשירה ביותר ואשר הייתה מאורסת לו לפני שעטה את גלימת הבוגר.[4] אז נשא לאישה את בתו של קינָא, שהיה קונסול ארבע פעמים, ועד מהרה נולדה ממנה בתו יוּליָה. כאשר ניסה הדיקטטור סוּלָא[5] לאלצו לגרש את קורנליה, סירב. כעונש נשללה ממנו משרת הכוהן הגדול, הוחרמה נדוניית אשתו והוחרם גם רכוש משפחתו, והוא אף נחשב כמשתייך למפלגת ציבור עוינת.[6] קיסר[7] נאלץ אפוא לפרוש מן החיים הציבוריים ולהחליף כמעט מדי לילה את מקום מחבואו, בעודו סובל ממחלת קדחת חמורה; בעזרת מתן שוחד הצליח להגן על עצמו מפני רודפיו. בסופו של דבר זכה לקבל מחילה הודות למאמצי הבתולות הוֶוסטָליוֹת[8] וקרובי משפחתו מָמֶרקוּס אַיימיליוּס ואוּרֶליוּס קוֹטָה.

ידוע הדבר כי סוּלא, שסירב זמן רב לאנשי מפלגתו המבריקים והכישרוניים ביותר שהתערבו לטובת קיסר, נכנע לבסוף לעקשנותם. כשהוא נתון תחת השראה אלוהית או מתוך נבואה, קרא: "ניצחתם, קחו לכם אותו; רק דעו שאותו אדם, שאותו אתם מבקשים להציל, ינחית מכת מוות על האריסטוקרטיה שעליה אני ואתם הֵגַנּו זמן רב. קיסר כמו מכיל מָאריוּס[9] רבים".

2. שירותו הצבאי הראשון היה באסיה, במטהו של המושל מַרקוּס תֶרמוּס. כאשר שלח אותו תֶרמוּס לבִּיתיניָה[10] כדי להביא את הצי, השתהה בחצרו של ניקוֹמֵדֶס. פשטה אז השמועה בדבר יחסיו האינטימיים עם המלך. הוא הֶעצים שמועה זו כאשר חזר לבִּיתיניה כעבור מספר ימים, בתואנה שעליו לגבות חוב כסף בעבור עבד משוחרר, שהיה אחד מן הקליינטים[11] שלו. בהמשך המערכה זכה למוניטין טוב, ובהסתערות על מיטילֵנֶה[12] העניק לו תֶרמוּס את "הזֵר האזרחי".[13]
3. הוא שירת זמן קצר בלבד תחת סֶרוויליוּס איסָאוּריקוּס בקיליקיָה.[14] לאחר ששמע על מותו של סוּלָא,[15] ובהימלאו תקווה בשל המהומות החדשות שעורר מַרקוּס לֵפּידוּס, מיהר לחזור לרומא כדי לנצל את ההזדמנות שנקרתה לפניו. עם זאת סירב לקשור את גורלו בזה של לֵפּידוּס,[16] על אף שהאחרון הציע לו הצעות מפתות ביותר. הוא לא בטח בכישוריו של לֵפּידוּס ולא בנסיבות הפוליטיות, שלא תאמו את ציפיותיו.
4. לאחר ששככו המהומות האזרחיות יצא בהאשמה בסחיטת כספים כנגד קוֹרנֶליוּס דוֹלָבֵּלָה, קונסול לשעבר,[17] שזכה לערוך תהלוכת ניצחון.[18] לאחר שדוֹלָבֵּלָה זוּכּה העדיף קיסר לפרוש לרוֹדוֹס[19] כדי להרגיע את סערת הרוחות ולמצוא מנוחה ופנאי וכדי ללמוד אצל אָפּוֹלוֹניוּס מוֹלוֹן, המורה הנודע ביותר לרטוריקה.[20] כאשר הפליג לרוֹדוֹס בעונת החורף, שכבר החלה, נשבּה ליד האי פָרמָקוּסָה על ידי שודדי ים, שהחזיקו בו כארבעים יום במצב מעליב ביותר, כשלצידו רופא אחד ושני שרתים, שכן שלח את חבריו למסע ואת שאר צוותו לאסוף כסף כדי לפדותו. לאחר ששילם חמישים טָלֶנטים[21] דמי כופר, שוחרר על ידי הפירטים ועלה לחוף. הוא לא בזבז זמן לריק, אסף צי ודָלק בעקבות שודדי הים. לאחר שהשיגם גזר עליהם את אותו עונש שאיים תכופות להטיל עליהם[22] כאשר התלוצץ איתם. משם המשיך לרוֹדוֹס, אך מאחר שמיתרידָטֶס[23] החריב את השטחים הסמוכים חצה לאסיה, לבל ייראה נרפה וחסר מעש נוכח צרתם של בעלי ברית של רומא. באסיה גייס כוחות עֵזר וגירש את שליחו של המלך מן הפרובינקיה. כך שימר את ערי אסיה, המהססות והמתנדנדות, בברית עם רומא.
5. כאשר חזר לרומא מונה לטְריבּוּן צבאי,[24] התפקיד הראשון שלו נבחר בהצבעת העם. הוא תמך במרץ רב במנהיגים שביקשו לשקם את סמכות הטריבונים של העם, סמכות שקוצצה על ידי סוּלָא. באמצעות חקיקה מיוזמתו של פּלוֹטיוּס החזיר את לוּקיוּס קינָא, אחי אשתו, וגם את אלה אשר צידדו בלֵפּידוּס במלחמת האזרחים ולאחר מותו של הקונסול נמלטו לסֶרטוֹריוּס.[25] הוא עצמו דיבר בשבח הצעת החוק הזו.
6. בהיותו קוַוייסטוֹר[26] נשא מעל הבמה את נאומי ההספד המקובלים בשבחן של דודתו יוּליָה[27] ואשתו קוֹרנֶליָה המנוחות. במהלך נאום ההספד על דודתו דיבר על מוצאה המיוחס מצד אימה ואביה ודיבר גם על מוצאו של אביו: "מוצאה של דודתי יוּליָה מצד אימה הוא מן המלכים, ומצד אביה התייחסה לאלים בני אלמוות. שם משפחתה של אימה, מַרקִיי רֵגֶס, מתחיל באַנקוּס מַרקיוּס,[28] והיוּליי,[29] המשפחה שאליה אנו מתייחסים, מוצאה מוֵונוּס. מוצאנו מאוּפיין אפוא הן בקדושת המלכים, שהינם בעלי כוח עליון בקרב יצורי אנוש, והן ביראת הכבוד הנובעת מן האלים אשר שולטים על בני אדם".

במקומה של קורנליה נשא לאישה את פּוֹמפֵּיָה, בתו של קווינטוּס פּוֹמפֵּיוּס ונכדתו של לוּקיוּס סוּלָא. מאוחר יותר גירש אותה, בחשד כי נאפה עם פּוּבּלִיוּס קלוֹדיוּס. השמועה שנפוצה, כי קלוֹדיוּס חמק אליה במהלך טקס דתי ציבורי כשהוא לבוש בגדי אישה,[30] הייתה כה עקשנית עד כי הסנט ציווה לערוך חקירה בדבר חילול הטקס הקדוש.

7. בהיותו קוַוייסטוֹר נפל בגורלו לשרת בספרד הרחוקה.[31] בעודו עורך שם מסעות שיפוט בבתי דין מקומיים בשליחותו של הפּרַייטוֹר,[32] הגיע לגָדֶס.[33] כשהבחין בפסלו של אלכסנדר הגדול[34] הניצב במקדשו של הרקולס[35] פלט אנחה, שביטאה תסכול על כך שלא עשה עדיין דבר בעל ערך בגיל שבו אלכסנדר מוקדון הכניע את העולם כולו. מייד ביקש לפטור אותו מכל חובותיו כדי שיוכל לנצל הזדמנויות לעשות דברים גדולים יותר ברומא. יתרה מזו, בלילה הבא, לחרדתו הרבה, חלם כי הוא שוכב עם אימו. מגידי העתידות הפיחו בו תקווה כאשר פירשו את החלום: הוא נועד לכבוש את העולם, שכן האֵם שהכניע היא לא אחרת מאשר אימא אדמה, הנחשבת כהורָתה של האנושות כולה.

[1]     יוּליוּס קיסר נולד בשנת 102 לפנה"ס (יש הסוברים כי נולד בשנת 100). אביו נפטר בשנת 86 לפנה"ס. הפרקים הראשונים שכתב סווטוניוס על אודות יוליוס קיסר אבדו ולא הגיעו אלינו.

[2]     השנים ברומא נימנו לפי שמות שני הקונסולים שכיהנו באותה שנה. קוֹנסוּלָט הוא משך הכהונה של הקונסול. סווטוניוס אומר בעצם: "בשנה שלאחר מכן".

[3]     Flamen Dialis. יוּפּיטֶר היה האל הראשי של רומא, והמקדש שלו היה הגדול והחשוב מבין כל המקדשים.

[4]     toga praetexta נלבשה על ידי נער רומי, וכשהגיע לבגרות (גיל 16) לבש טוֹגָה ויריליס.

[5]     סוּלָא היה הדיקטטור הראשון ברומא לכל ימי חייו (דיקטטור היה מתמנה בשעת מצוקה על ידי הסנט כסמכות־על למשך חצי שנה).

[6]     בראש הסיעה של הפּוֹפּוּלָרים (populares). ברומא במאה ה־1 לפנה"ס לא היו סיעות פוליטיות כמו בימינו. היו שתי סיעות ושתיהן ייצגו את האריסטוקרטיה, לא את העם: "האוֹפּטימָטים" (optimates) מול "הפּוֹפּוּלָרים". הראשונה ביקשה לקבל את דעת הסנט, האחרת ביקשה לעקוף את הסנט. סוּלָא נמנה עם "האוֹפּטימָטים".

[7]     שמו המלא היה גָאיוּס יוּליוּס קיסר. השם מורכב מהשם הפרטי, שם בית האב והקוֹגְנוֹמֶן – שם הענף של בית האב. לאחר השושלת היוּליוֹ־קלָאוּדינית החלו השליטים להשתמש בקוגנומן "קיסר" כתואר, ולא מחמת שייכות משפחתית לבית יוליוס.

[8]     וֶסטָה (Vesta) הייתה אלת האח (אש). במקדשה שירתו שש בתולות, שהיו אחראיות לפולחנה.

[9]     Marius – מגדולי המצביאים הרומים, יריבו המושבע של סוּלָא. המאבק ביניהם גרר אחריו מלחמות אזרחים שהרסו את הרפובליקה.

[10]    מדינה עצמאית בצפון־מערב אסיה הקטנה. גבולה הצפוני היה הים השחור. בשנת 74 לפנה"ס הפכה לפרובינקיה רומית כאשר מלכה ניקוֹמֵדֶס העביר אותה מרצונו לשלטון הרומאים.

[11]    ברומא היה נהוג מארג חברתי של פטרונים ומקבלי חסות (קליינטים). הפטרון היה אמור לספק הגנה לקליינט, ומנגד הקליינט היה אמור לחלות את פני הפטרון, ללוותו לפורום, להליכים משפטיים ולבחירות. עבד ששוחרר על ידי אדוניו הפך אוטומטית לקליינט שלו, בן חסותו.

[12]    באי היווני לֶסבּוֹס בים האיגֵיאי.

[13]    corona civica – ענף של עץ האלון שנשזר לכתר, אות הצטיינות גבוה שניתן לחייל רומי שהציל את חבריו.

[14]    פרובינקיה רומית בדרום אסיה הקטנה, גובלת בסוריה.

[15]    שנת 78 לפנה"ס.

[16]    לֵפּידוּס, חברו של סוּלָא, נבחר לקונסול בשנת 78 לפנה"ס עם מות סוּלָא ויזם מהפכה נגד החוקים שחוקק.

[17]    consularis (קונסולרי) הוא שם תואר למי ששימש קונסול או שייך למעמד זה.

[18]    Triumphus – תהלוכת ניצחון שאושרה על ידי הסנט למצביא שזכה בניצחון חשוב על האויב. המצביא היה נכנס עם חייליו לעיר כשהוא נוהג במרכבה רתומה לסוסים לבנים. לאורך הדרך הצטופפו המונים שהריעו לו ולחייליו בקריאות "יחי הניצחון" (Io triumphe). לפני המצביא הוצג השלל שנתפס בקרב. כניסת הצבא על נשקו הייתה יוצאת דופן, משום שהיה אסור להכניס צבא על נשקו לתוך העיר.

[19]    אי בדרומו של הים האיגֵיאי (בין יוון לחוף המערבי של אסיה הקטנה).

[20]    רטוריקה – תורת הנאום. כל מי שחתר להיות פוליטיקאי היה חייב לדעת את עיקרי תורת הנאום.

[21]    טָלֶנט הוא יחידת משקל לכסף. חמישים כיכרות כסף היה סכום מכובד.

[22]    הוא איים כי יצלוב אותם, ולבסוף עשה כן – ראו להלן פרק 74. חסד עשה עימם והורה כי יהרגו אותם קודם להוקעתם על הצלב, שכן מוות בצליבה הוא מרובה ייסורים.

[23]    מיתְרידָטֶס היה מלך פּוֹנטוּס, מדינה שכנה של בִּיתיניָה שגבלה בים השחור.

[24]    טריבּוּן (צבאי) – דרגת פיקוד גבוהה בלגיון הרומי.

[25]    הקונסול הוא לֵפּידוּס. סֶרטוֹריוּס היה מגדולי המצביאים הרומים במאה ה־1 לפנה"ס, תומכו של מָאריוּס אשר מרד בסוּלָא ובממשל הרומי. התבצר בספרד, שם זכה לאהדה עצומה מצד התושבים ומצד רומאים רבים. לחם בהצלחה מול פּוֹמפֵּיוּס אך נרצח על ידי מנהיג מקומי בשנת 73 לפנה"ס.

[26]    קוַוייסטוֹר (quaestor) – תפקיד ציבורי (מגיסטרָט). תפקידם היה לסייע בחקירות משפטיות ולסייע בניהול אוצר המדינה. הם גם סייעו למצביאים שיצאו לפרובינקיות. מאז זמנו של סוּלָא היו 20 קוַוייסטוֹרים. בזמנו של יוליוס קיסר הייתה משרה זו תנאי לכל מי שרצה להתקדם בסולם המשרות לקראת המשרה הבכירה – הקוֹנסוּלָט. קיסר היה קוַוייסטוֹר בשנת 67 לפנה"ס.

[27]    אלמנתו של מָאריוּס.

[28]    סבו של קיסר, גָאיוּס יוּליוּס קיסר, היה נשוי לאישה מבית מַרקיוּס. אַנקוּס מַרקיוּס היה המלך הרביעי של רומא.

[29]    Julii.

[30]    הטקס הוקדש ל"אלה הטובה" (Bona Dea), נערך פעם בשנה בביתו של המגיסטרָט הראשי ונוהל על ידי אשתו. השתתפו בטקס רק נשים – גברים היו מנועים מלהשתתף בו.

[31]    בראשית המאה ה־2 לפנה"ס נחלקה ספרד לשתי פרובינקיות: "ספרד הקרובה" (Hispania Citerior), שכללה את אזור החוף המזרחי, ו"ספרד הרחוקה" (Hispania
Ulterior), שכללה את אזור דרום ספרד.

[32]    פּרַייטוֹרה הייתה המשרה השנייה בחשיבותה ברומא אחרי הקוֹנסוּלָט. הפּרַייטוֹר היה רשאי לעמוד בראש צבא ובראש פרובינקיה. בתקופת קיסר כיהנו שמונה פּרייטורים, והם עמדו בראש בתי הדין הקבועים ברומא.

[33]    Gades – עיר נמל בדרום ספרד.

[34]    אלכסנדר מוקדון (הגדול) – מגדולי המצביאים בהיסטוריה, מָקֵדוֹני, שבמאה ה־4 לפנה"ס כבש תחילה את יוון ולאחר מכן מוטט את האימפריה הפרסית.

[35]    על פי המיתולוגיה היוונית הגיע הרקולס בנדודיו לספרד וקבע את "עמודי הרקולס" (מצר גיברלטר).