ח'ליף החסידה

ח'ליף החסידה הוא סיפור הצמיחה והחניכה של נער מאושר, בן טובים, המתוודע בדרך לא דרך אל כפילו העני והמיוסר. תוך כדי כך נפרד הצעיר אט אט מביתו, מקרוביו ומעלומיו, יוצא מסביבתו המוכּרת אל העולם הרחב ונעשה גבר במציאוּת חיים מורכבת וסבוכה. בה בעת הספר מגולל תיאור מדוקדק ומפעים של הגבולות המיטשטשים תדיר בין הערוּת לבין החלום, בין ההגינוּת והיושרה לבין הסטייה, ההידרדרות והפשיעה, בין הצלילוּת והבּינה לבין רוח העוועים של הטירוף. בתוך מציאוּת היומיום השגרתית והמקובלת בחייו של בחור העושה את צעדיו הראשונים בעולם המבוגרים, ובחלל ההזוי והמעומעם של חלומותיו, תשוקותיו, סיוטיו ומאווייו, רוקם ח'ליף החסידה ברגישוּת ובפרוטרוט את תיאור המחיצות המהותיות שקיומן נחוץ, ולפעמים אף הכרחי, לפענוח צופן ייחודו האישי של כל אדם, וכן לצורך שמירה על שפיוּת הדעת הנכספת. מִיהַאי בָּבִּיץ' (1941-1883), הומניסט ומודרניסט משכיל, כתב את ח'ליף החסידה, ספרו הראשון המתורגם לעברית, בשנת 1913, אבל הספר ראה אור בפעם הראשונה רק בשנת 1916. ח'ליף החסידה הוא אחד מספרי המופת שתלמידי תיכון וסטודנטים למדעי הרוח בהונגריה נדרשים לקרוא במסגרת לימודיהם. אחרית הדבר אשר צירף לתרגומו המשורר רמי סערי דנה ביצירתו של בָּבִּיץ' ושופכת אלומות אור אחדות על כמה מנפתוליו של ח'ליף החסידה.