בפקודת הרבנות

עיצובה וגיבושה של הרבנות הצבאית:ניצניהן של הבעיות הדתיות אותן חוו החיילים הדתיים בתקופת הקמת המדינה מקורם ביחידות ה'הגנה' וה'פלמ"ח'. הדברים ניכרו במחויבות של החייל הדתי לשמור מצוות גם במסגרת הצבאית. כדי לפתור את בעיות הדת בצבא הוקמו יחידות נפרדות לחיילים דתיים, שאפשרו לחייל הדתי לשרת במסגרת נוחה לצרכיו.[1]במהלך שנת 1948 הוקמו שני גופים אשר תפקידם היה להסדיר את ענייני הדת במסגרות הצבאיות: השירות הדתי בראשות נתן גרדי, שהחל כמחלקה לענייני דת ב'הגנה', והרבנות הצבאית בראשות הרב שלמה גורן.[2] עם הקמת צה"ל הפכה הרבנות הצבאית לגוף היחיד שעוסק בהסדרת הדת בצה"ל.שורשיה של הרבנות הצבאית, העומדת לבחינה במחקר זה, נטועים במוסד הרבנות הצבאית בצבא הבריטי וביחידות העבריות במחצית הראשונה של המאה העשרים. בפתח דיוננו אודות עיצובה של הרבנות הצבאית, מן ראוי לבחון את פעילותם של הרבנים הצבאיים בצבא בריטניה, שהיו חלק מהיחידה של מחלקת קציני הדת המלכותית שהוקמה בשלהי המאה ה-18. לאחר מכן נפנה לעסוק בתקופת הקמת המדינה ובקשיים שהיא העמידה בפני החיילים הדתיים בעת שירותם הצבאי. רבנות צבאית בצבא בריטניה וביחידות העבריות:בתקופת מלחמת העולם הראשונה החלו להתעורר שאלות הלכתיות בתחומי צבא ומלחמה. כך למשל, אחת השאלות שהתעוררו באותם ימים הייתה האם המלחמה לכיבוש הארץ נחשבת מלחמת רשות, מלחמת מצווה, או מלחמת חובה. הרב חיים הירשנזון, מהדמויות הבולטות בקרב יהודי ארה"ב, טען כי אמנם מדובר במלחמת חובה, אך אין חובת התגייסות. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לימים הרב הראשי של ארץ ישראל, טען גם הוא כי אין חובת התגייסות, אך יש לייחס כבוד מיוחד למתנדבים.[1]מעטות העדויות באשר לפעילותם של רבנים צבאיים בצבא בריטניה בעת מלחמת העולם הראשונה, למרות שפרסומו של ספרו החלוצי של ה'חפץ חיים', מחנה ישראל (שעסק לראשונה בהלכות צבא), לא הותיר מקום לספק באשר לפעילות הענפה שנעשתה כבר אז בקרב החיילים היהודים. עם זאת, מחקרם של מיכאל ושלומית קרן[2] שופך אור על אחת הפעילויות המרשימות באותם ימים בצבא בריטניה: פעילותו של לייב איזק פאלק, דמות רבניתֿדתית בצבא בריטניה, שהיה ידוע כציוני מובהק באותם ימים אך דמותו נשכחה.[3]בקרב הצ'פלנים (קציני הדת) בצבא בריטניה התפתחו באותם ימים שתי גישות מרכזיות: האחת, אותה הוביל הצ'פליין מייקל אדלר (הבכיר בצבא הבריטי), טענה כי על היהודים לשרת ביחידות משותפות עם כלל החיילים, והגישה השנייה, אותה הוביל ליב איזק פאלק, טענה כי יש להפריד את החיילים היהודים.[1] הרב יצחק זאב כהנא, מחקרים בספרות התשובות, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ג, עמ' 194-193.[2] Shlomit Keren, Michael Keren, "Chaplain with a Star of David: Reverend Leib IsaacFalk and the Jewish Legions", Israel Affairs (Vol 14, No 2), April 2008, pp. 184-201.[3] הוא נקרא: Reverend – כינוי שהוא מעין 'רב' – דמות דתית בולטת, אך ללא סמכות הלכתית.[1] על כך מורחב אצל פרידמן, היחידות הדתיות. וראו גם: מיטל גז, השתלבותו של החייל; חיים גניזי (עורך), דת ומחתרת: בארץ ישראל בתקופת המנדט, תל-אביב: מורשת והמכון לחקר המחתרות ע"ש מנחם בגין, 1995; נתנאל לורך, קורות מלחמת העצמאות, תל-אביב: מודן, 1998, עמ' 81; בעילום שם, 'היתה פלוגה דתית בגדוד', בהתנדב עם – פרקי הגות של הנוער הדתי הלוחם, ירושלים: הוצאת המדור הדתי במחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, סיוון תש"ט, החל מעמ' 13. על התמודדות החיילות הדתיות ב'הגנה', ראו: לילך רוזנברג-פרידמן, מהפכניות בעל כורחן – נשים ומגדר בציונות הדתית בתקופת היישוב, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2005, עמ' 261-257.[2] על הקמת שני הגופים ראו: אוסטפלד, צבא נולד, עמ' 441-439; מאיר פעיל, מן ה"הגנה" לצבא ההגנה, תלֿאביב: זמורהֿביתן, 1979, עמ' 117-116. גם חיל הרפואה נקרא בראשיתו'השירות הרפואי' (כמו גם חילות אחרים). על כך ראו: נדב, לבן וחאקי.GetBooks