בגדאד, ניו-יורק, תל-אביב

שדה התעופה בן-גוריון, תל-אביב 15.4.96 פרנסין יקרה!אני מנצל את עמידתי בתור לקבלת אשרת כניסה לישראל, על מנת להעביר לך מכל האנשים שבעולם מסר חי דרך קארל. תאמיני או לא, מסתבר שיש כאן בישראל שביתת דואר, טלפון ומברקייה. כך על כל פנים נתבשרנו טרם נחיתת מטוס אל-על בתל- אביב.נתקלתי בקארל באקראי, כשהיה בדרכו למטוס שיביא אותו בחזרה לניו-יורק, לאחר ביקור עסקי בישראל. כפי שאת רואה מכתב ידי המשובש, אני כותב בעמידה. התור לאשנב קבלת האשרה מזדנב ונע באטיות מרגיזה. מסתבר שיש שביתה חלקית, או עיצומים, גם של עובדי התעופה בשירותי הכניסה, אבל לפחות אולם הכניסה ממוזג, ותיירת הולנדית רחמנייה הציעה לי ללגום מבקבוק המים המינרליים שלה, כך שזה לא נורא.מילה אחת אודות צוות הדיילות של אל-על: הן יפהפיות, אבל כנראה כולן עברו קורס סמלות בצבא. הן אינן מרבות לחייך אבל הן עושות את עבודתן ביעילות. אל תתחילי לקנא, לא התחלתי עם אף אחת מהן, מה עוד שעם הזקן בן היומיים והעיניים הנפוחות שלי, קרוב לודאי שאף אחת מהן לא העיפה בי מבט פעמיים!אני בטוח שרות מחכה לי ביציאה. ברגע שאפגוש אותה ואת דוד ואשמע את המתרחש אצלם, אכתוב לך באריכות. במברק הבהול ששנינו קראנו רות הצטיירה כאובדת עצות, ומבוהלת. אנסה להבין מה קורה אצלם.זו הפעם הראשונה שאני במדינת היהודים, אירי שכמוני. למעט דוד, לא היו לי ידידים או מכרים יהודים.אעדכן אותך בהמשך בהזדמנות הקרובה ביותר.הרבה נשיקות לך ולילדיםשלך באהבהארתור