היראות, בדיה ומופע; מיצג האישיות באמנות הדיוקן של ברונצינו

יצירות הדיוקן של אמן המאה השש-עשרה אניולו ברונצינו נושאות את המורכבות העמוקה הכרוכה במעשה הדיוקן במסגרת הפרויקט התרבותי שבו עוצבה מחדש תפיסת העצמי. מבעד לדיוקנים, ספר זה מבקש לגעת בתשוקה לתאר את האדם כפי שראוי שיהיה אך גם כפי שהוא. מהתבוננות ביצירות עולה יופיין האניגמטי של הדמויות, שנועד לשם הגלוריפיקציה של אנשי האצולה הפלורנטינית בסביבת חצר המדיצ'י, שסוד כוחם טמון במתח שבין חשיפה והסתר, בין החצנה של האישיות והרגשה של חיים פנימיים. ספר זה מנסה להעמיק ולחשוב על האופן שבו דיוקנים פועלים, לא רק במובן ההיסטורי-תרבותי אלא במפגש החי והאינטימי עם צופה בכל עת. התבוננות בדמויות הנבטות אלינו מעוררת מחשבה על המשמעות של להיות נצפה ועל כוחו המעצב של המבט הזה, שאחוזים בו הנראה והבדוי.