ראשי » סיפורת » יונים בדשא

מבצע!

יונים בדשא



Tauben im Gras / Wolfgang Koeppen

,

תרגום: מגרמנית: גדי גולדברג / עריכה: אייל טלמון

מס' עמודים: 275 / תאריך יציאה: 2007

נקה

  • מודפס
    ₪79.00 ₪63.20

  • דיגיטלי
    ₪29.00

תיאור

תיאור

יונים בדשא נחשב לפסגת יצירתו של קפן ולאחד מן הרומנים החשובים ביותרר של המאה העשרים. הרומן הוא תיאור קלידוסקופי של מאורעות יום אחד במינכן של שנת 1949. באמצעות שלל דמויות קפן מאפשר לנו הצצה אל חיי העיר הגדולה לאחר המלחמה.

גב הספר

גב הספר

“וולפגנג קפן הוא מן החשובים שבסופרי הדור, הוא אולי משורר הפרוזה המקורי ביותר של ספרות זמננו”
מרסל רייך-רניצקי
יונים בדשא נחשב לפסגת יצירתו של קפן ולאחד מן הרומנים החשובים ביותר של המאה העשרים. הרומן הוא תיאור קלידוסקופי של מאורעות יום אחד במינכן של שנת 1949. באמצעות שלל דמויות קפן מאפשר לנו הצצה אל חיי העיר הגדולה לאחר המלחמה. במקצב מהפנט, בשפה פואטית וקשוחה כאחד, מתאר קפן את ההתרוששות הפיזית והנפשית שהביאה עמה המלחמה. הוא מנתח בעט חד את האידאולוגיות ואת אורחות החיים שהובילו לפשיזם ולמלחמה, ומראה שבעיקרו של דבר נותרו הללו בעינם גם אחרי המלחמה: כמו תמיד, “האחרים” – היהודים, השחורים, מעצמות הכיבוש – אשמים בחוסר היכולת של הדמויות לתת משמעות לחייהם, שאינם אלא רדיפה אחר תענוגות ועושר, חתירה חסרת תוחלת אל נמל מקלט רוגע, שלעולם לא יגיעו אליו.

הקדמת המחבר

הקדמת המחבר

הקדמת המחבר למהדורה השנייה (1953)
“יונים בדשא” נכתב זמן קצר לאחר הרפורמה במטבע, בשעה שהנס הכלכלי הגרמני זרח במערב, בשעה שבתי הקולנוע החדשים וארמונות הביטוח הראשונים התנשאו מעל עיי החורבות ומעל החנויות הארעיות, בימי הזוהר של מעצמות הכיבוש, כשקוריאה ופרס הפילו אימה על העולם, ונראה היה ששמש הנס הכלכלי קרובה לשוב ולשקוע במזרח שקיעה עקובה מדם. בימים ההם המתעשרים החדשים עוד הרגישו לא בטוחים, ספסרי השוק השחור חיפשו אפיקי השקעה חדשים, ובעלי תכניות החיסכון מימנו את המלחמה. שטרות הכסף הגרמני החדש נראו כמו דולרים טובים, אבל האנשים שמו את מבטחם בכל זאת בנכסים מוחשיים, ועל הרבה חסכים היה צריך לפצות, את הבטן היה צריך סוףֿסוף למלא, הראש עוד היה סחרחר קמעה מרעב ומקולות הנפץ, וכל החושים ביקשו סיפוק והנאה לפני שתפרוץ אולי מלחמת עולם שלישית. את הזמן הזה תיארתי, את שורשה של תקופתנו אנו, ואני מניח שתיארתי אותו תיאור כללי ותקף, כי אנשים רבים שלא חשבתי עליהם בשעת הכתיבה, האמינו ש”יונים בדשא” הוא מראה המשקפת את דמותם, וכמה מהם, שמעולם לא קשרתי לפרשיות ולתעוקה שהספר הזה מתאר, הרגישו לתדהמתי שפגעתי בהם, אני, שרק פעלתי כסופר, ובמילותיו של ז’ורז’ בֶּרנאנוֹ “סיננתי את החיים במסננת לבי, כדי להפיק מהם את התמצית הסודית של צרי ותרעלה.”

פתיחת הספר

פתיחת הספר

מטוסים חגו בשמי העיר, ציפורים מבשרות רעה. שאון המנועים היה רעם, הוא היה ברד, הוא היה סופה. סופה, ברד, רעם, יומם ולילה, המראה ונחיתה, תמרוני מוות, טרטור חלול, רעדה, זיכרון בהריסות. לפי שעה היו קרבי המטוסים ריקים מפצצות. האַבגוּרים חייכו. איש לא הביט השמימה.

שמן מעורקי האדמה, נפט גולמי, דם מדוזות, שומן לטאות, שריון חרדונים, עלוות יערות שרכים, גבעולי שְׁבַטבַּט ענקיים, טבע ששקע, זמן טרם היות האדם, ירושה קבורה, גמדים שומרים עליה, קמצנים, יודעי כישוף ומרושעים, המעשיות, האגדות, מטמון השטן: הוא נכרה וראה אור יום, הוא נעשה ברֿשימוש. מה כתבו העיתונים? מלחמה על נפט, החרפה בקונפליקט, רצון העם, הנפט למקומיים, לצי אזל הנפט, פיגוע בקו הצינורות, הצבא מגן על מתקני הקידוח, השאה מתחתן, תככים סביב כס הטווס,[1] הקשר הרוסי, נושאות מטוסים במפרץ הפרסי. הנפט החזיק את המטוסים בשמים, הפיח נשמה בעיתונות, הפחיד את האנשים והניע בקולות נפץ קלים את הקטנועים של מחלקי העיתונים. בידיים מאובנות מקור, נרגנים, מגדפים, רועדים מן הרוח, רטובים מן הגשם, הלומי בירה, מוכתמי טבק, מחוסרי שינה, מיוסרי בלהות, עורם עוד מדיף את ריח בןֿהזוג מן הלילה, את ריח החבר לחיים, ראומטיזם בכתף, בברך שיגרון, קיבלו הקימעונאים את הסחורה שיצאה זה עתה ממכבש הדפוס. האביב היה קר. החדשות לא חיממו. מתיחות, קונפליקט, אנשים חיו בשדה מתחים, עולם מזרחי, עולם מערבי, אנשים חיו בקו התפר, אולי בקו השבר, הזמן היה יקר, הזמן היה מִרווח נשימה בשדה הקטל, ובקושי הספיקו האנשים לנשום וכבר שוב מתחמשים, החימוש ייקר את החיים, החימוש כיווץ את השמחה, פה ושם אגרו אבק שריפה כדי לפוצץ את כדור הארץ, ניסויים אטומיים בניוֿמקסיקו, כורים גרעיניים באוּרָל, הם כרו בורות נפץ בגשרים המטולאים בעליבות, הם דיברו על בנייה והכינו את הקריסה, לְמה שכבר היה סדוק, הניחו להוסיף ולהינתץ: גרמניה הייתה שבורה לשניים. נייר העיתון הדיף ריחות של מכבש הדפוס, של בשורות אסון, של מוות אלים, שיפוטים שגויים, פשיטות רגל ציניות, של שקרים, כבלים וסיאוב. הדפים נדבקו ונמרחו זה על זה כמו היו שותתי פחד. הכותרות זעקו: אייזנהאור עורך ביקורת ברפובליקה הפדרלית,[2] דורשים מענק ביטחון, אדנאואר[3] מתנגד לנטרול, ועידה במבוי סתום, המגורשים מגישים תביעה, מיליוני עובדי כפייה, הפוטנציאל הגדול ביותר להקמת חיל רגלים. המגזינים חיו מזיכרונות הטייסים והאלופים, מהווידויים של הנגררים האדוקים, מסיפורי האמיצים, הישרים, התמימים, המופתעים, המוּלכים שולל. הם הישירו מבט אימתני מקירות הקיוסקים, וצווארוניהם מעוטרים עלי אלון וצלבים. האם היו מקדמי המכירות של המגזינים, או שמא ניסו לגייס צבא? המטוסים שהרעישו בשמים היו מטוסיהם של האחרים.

[1] כס המלוכה של הממלכה המוגולית (דמוי טווס, עשוי זהב ומשובץ אבנים טובות) שבזזו הפרסים בפלישתם לדלהי בֿ1739. הכס נהפך לסמל השאה הפרסי.
[2] מערבֿגרמניה
[3] קונרד אדנאואר, הקנצלר הראשון של מערבֿגרמניה 1963-1949.

"יונים מנחות יונים. אנשים מנחים אנשים אחרים" - דרור בורשטיין, הארץ

"יונים מנחות יונים. אנשים מנחים אנשים אחרים" - דרור בורשטיין, הארץ

יונים בדשא

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “יונים בדשא”

האימייל לא יוצג באתר.