צדק צדק תרדף

המושג "צדק" על שתי תמונותיו, "צדק" ו"צדקה", מהווה אחד מעמודי התווך של התודעה המקראית בכללותה. התביעה להנחלת עקרונות הצדק בקרב בני האדם וביקום כולו ניצבת במרכזה של התפיסה המונחת בתשתיתם של ספרי המקרא כולם. אכן הכרה זו גוררת מצדה מרחב של משמעויות וגוני משמעויות העשויים בהסתעפותם ובהשתלבותם לחבוק את עולמות המין האנושי בתולדותיו ובתמורותיו. בפרקי החיבור נסקרות באורח פרטני 278 היקרויותיו של המושג "צדק" באסופה המקראית, על רקען, הקשרן, מגמתן ותכליתן. בסיומה של סקירה זו מצטיירת אספקלריה נהירה למעמדו של המושג "צדק" במערכת היחסים שבין האדם לבוראו, בין האדם לזולתו, בין היחיד לחברתו ובין האדם לעצמו, על רצונותיו וכיסופיו שלו. כינוסן של כלל ההיקרויות בחיבור זה פותח אשנב לעיון מקיף ומעמיק יותר בתחום נדרש ונכבד זה, ולבינת מקומו ואופני עיצובו של המושג במקרא העברי. –––––––––––––חיבור זה הוא החמישי בסדרת החיבורים על מושגי היסוד באסופה המקראית. החיבורים הקודמים הם אלו:א. ונתתי שלום בארץ, המושג "שלום", שימושיו ושגירותו בכתבי המקרא.ב. ראשית חכמה קנה חכמה, המושגים "חכמה" ו"חכם", שימושיהם ושגירותם בכתבי המקרא.ג. ואהבת לרעך כמוך, המושג "אהבה", שימושיו ושגירותו בכתבי המקרא.ד. עולם חסד יבנה, המושגים "חסד" ו"חסיד" שימושיהם ושגירותם בכתבי המקרא. כולם בהוצאת כרמל.