לספר כדי לחיות – סיפורו של דניאל חנוך

דניאל היה רק בן שמונה כאשר התנפצה ילדותו. הגרמנים נכנסו לקובנה, משפחתו סולקה מביתה היפה ונשלחה לגטו. בהמשך, דניאל נתלש מאימו ומאחותו ולאחר מכן גם מאביו ומאחיו, ונשאר לבדו.הוא מצא עצמו בתוך מכלאה עם עוד 130 ילדים שנאספו יחד בדרכם לאושוויץ־בירקנאו.131 הילדים נדדו בין מחנות הריכוז, נאבקו על הישרדותם וסייעו זה לזה בדרכים מעוררות השתאות.תחושת הסולידריות ששררה ביניהם בשנים הקשות ההן, גם כשעמדו במסדרי הסלקציה מעוררי החלחלה וחלק גדול מהם נלקח להשמדה, ליוותה את דניאל כל חייו, וחיזקה אותו גם לאחר המלחמה, בנדודים באיטליה, במפגש המרגש עם אחיו, ולאחר מכן, בעלייה ובהשתלבות בארץ שנתיים לפני מלחמת העצמאות.מניין שאב את הכוחות המופלאים? מהו סוד הישרדותו יוצאת הדופן? מה יכול היה להיות אחרת? ומה התפקיד שיועד לו בחיים שאחרי? שאלות אלו העסיקו את דניאל כל חייו. גם כאשר השתלב במסלול ה"צברי" ברוח אותם ימים ובנה בארץ בית ומשפחה וחיים טובים. הספר בנוי משלושה חלקים, שנכתבו על ידי שלושה כותבים ומאירים את סיפורו של דניאל מזוויות ראייה שונות המשלימות זו את זו.  "החזיקו אותנו שעות ארוכות במסדרים בין הצריפים. היה קור כלבים. עמדנו בעיגולים (מעגלים)כאלה, כמו שבלול. מי שעמד בתוך העיגול, התחמם ויצא למעגל החיצוני להחליף את אלה שעמדוחיצוניים ורעדו מקור. כך חלקנו בינינו את חום גופנו. זו הייתה סולידריות שאין לה שיעור"(מתוך הספר)