ראשי » סיפורת » סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה

סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה

תרגום: מספרדית: מנחם ארגוב ואסף אשכנזי / עריכה: רות פיין

₪94   75.20

גב הספר

גב הספר

בדרך מסעם בים עוברים הגיבורים, פרסילס וסיחיסמונדה, המתחזים כאחים ושומרים את קשרי אהבתם (האפלטונית) בסוד תוך שימוש בשמות מושאלים, חוויות שונות. סערות וסוּפות גורמות לטביעת ספינותיהם והם נסחפים לסלעי חוף באיים צחיחים ומושלגים. הם נופלים בשבי שודדי ים אכזריים ונחשפים לסכנות חיים, נפרדים זה מזו, ורק בדרך נס, בזכות סגולותיהם, הם מתגברים על הסכנות הרבות ושורדים.
תכונותיהם המופלאות והמיוחדות, מראם החיצוני המפעים, תבונתם ואופיים העז מהווים מקור משיכה לבני מעלה (מלכים, נסיכים ונסיכות), המבקשים לשאתם, ורק בעורמה ובדרכים עלומות הם מצליחים לשמור על הזיקה ביניהם, עד לאיחוד המיוחל בסקרמנט הנישואים ברומא.
סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה תופס מקום ייחודי בין יצירותיו של מיגל דה סרוונטס (1547-1616). רומן זה, של מחבר דון קיחוטה, ראה אור רק לאחר מותו – חיבורו הסתיים, כמצוין בפרולוג, כשהמחבר היה על ערש דווי. סרוונטס הזכיר את ספרו זה בגאווה כיצירת המופת שלו, שאמורה להעניק לו את התהילה הספרותית ותנציח את שמו.
סרוונטס תר, בספרו זה, אחר גאולת הנפש המגולמת בזוג פרסילס וסיחיסמונדה. מסעם הארוך המתואר בספר נע מתחומי הפגאניות, דרך האזורים הקרים של צפון אירופה בהם שולטת הדת הפרוטסטנטית, ועד לארצות הקתוליות שלחוף הים התיכון.
ייתכן שבשל הדחיפות שחש סרוונטס לסיים את הספר טרם מותו, או מתוך החלטה אסתטית כלשהי, דורש סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה קורא אקטיבי ש”ישלים” את מלאכת הכתיבה – בכך מקנה הקריאה בספרו זה של סרוונטס חוויה מיוחדת, מענגת ומרגשת.
לספר נוספה אחרית-דבר מאת פרופ’ רות פיין, מן האוניברסיטה העברית בירושלים.
התחריט שעל העטיפה, כמו התחריטים המלווים את הספר, נלקחו ממהדורת הספר בשפת המקור שראתה אור ב-1805.
תרגמו מספרדית: מנחם ארגוב ואסף אשכנזי
עריכה מדעית ואחרית דבר: רות פיין

מחיר רשמי

מחיר רשמי

מחיר רשמי
אני, חֶרוֹנִימוֹ נוּנְיֶס דֶּה לֵאוֹן, פקיד הלשכה של המלך אדוננו, מאשר בשם היושבים במועצת המלך, שהספר המכונה סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה מאת מִיגֶל דֶּה סֶרְוַנְטֶס סָאָבֶדְרָה הוצג בפני האדונים חברי מועצת המלך, וברישיונם הודפס. הם קבעו שמחירו של כל גיליון בספר יהיה ארבעה מָרָבֵדִים; ומכיוון שהספר מקיף חמישים ושמונה גיליונות, יגיע מחירו למאתיים ושלושים ושנים מרבדים, שהם שישה ריאלים ועשרים ושמונה מרבדים. כמו כן הוציאו האדונים צו שהספר יימכר במחיר זה ולא מעל לכך, וכן שהמחיר הזה יצוין בראש כל עותק. וכעדות על כך, עלֿפי צו של האדונים חברי המועצה, ועלֿפי בקשתו של מיגל דה סרוונטס, מחבר הספר, אני מוציא תעודה זו.
מדריד, עשרים ושלושה בדצמבר, אלף שש מאות וששֿעשרה.
חרונימו נוניס דה לאון
הערת דפוס
ספר זה, המכונה סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה, זהה למקור.
הובא לבית הדפוס במדריד ביום חמישהֿעשר לחודש דצמבר שנת אלף שש מאות וששֿעשרה.
המוסמך מוּרְסְיָה דֶה לָה יָאנָה

המלך

המלך

המלך
הואיל ואת מצדך, דונה קָטָלִינָה דֶּה סָלָסָר, אלמנתו של מיגל דה סרוונטס סאאבדרה, הבאת לידיעתנו, שמיגל דה סרוונטס הותיר אחריו ספר שחיבר בשם התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה, ספר שהשקיע בו רוב לימוד ועמל, והואיל וביקשת שננפיק אישור שיאפשר להדפיס את הספר ונעניק לו זכויות יוצרים למשך עשרים שנה, או למשך הזמן שנואיל מצידנו להעניק; לאחר שהדבר נבחן עלֿידי חברי מועצתנו, ועלֿפי הוראתם מולאו כל התנאים הנדרשים בהתאם לצו שהוצא עלֿידינו לאחרונה בקשר לחוקי הדפסת ספרים, הוסכם, שנוציא צו להנפקת תעודה מאתנו אליך, ואכן מצאנו לנכון לעשות כן. לפיכך אנו מעניקים לך רשיון והיתר לתקופה של עשר השנים הבאות, המתחילות להימנות מן התאריך הר”מ – לך או לבא כוחך, ולא לאיש זולתכם, להדפיס ולמכור את הספר המצוין לעיל, עלֿפי המקור שנבדק במועצתנו, ונחתם והונפק עלֿידי חרונימו נוניס דה לאון, פקיד לשכתנו, בשמם של חברי המועצה. ומוסכם, שהספר המודפס יובא לפניהם יחד עם המקור לפני מכירתו, כדי לבדוק אם הספר המודפס זהה למקור. כמו כן עליך להמציא אישור רשמי המעיד כי מגיה שמונה עלֿידינו בחן ותיקן את ההדפסה האמורה עלֿפי המקור.
לצורך ההגהה והתמחור שצוינו לעיל אנו מורים למדפיס, שבזמן הדפסתו את הספר האמור, לא ידפיס את ההתחלה ואף לא את הגיליון הראשון, ולא יעביר מעל לעותק אחד של הספר האמור בצירוף המקור למחבר או לכל אדם אחר שמממן את הדפסתו ולא לאיש זולתם, עד שתיעשה ההגהה לספר. ומחירו ייקבע עלֿידי החברים במועצתנו. ורק כך תותר הדפסת הספר כולו, ההתחלה והגיליון הראשון, ומיד אחריהם יצוינו ההרשאה וזכויות היוצרים כולל האישור, התעודה, המחיר וכן הקנסות שיוטלו על מפירי אלה, עלֿפי החוקים והתקנות הנהוגים בממלכתנו.
ואנו מצווים להלן, שבעשר השנים הבאות לא יותר לאיש להדפיס את הספר או למכור אותו ללא אישור מצדך, ועל מי שידפיסו ללא הסכמתך יוטל עונש, שיהיה כרוך באובדן כל הקשור להדפסה: יוחרמו ממנו ספרים, גלופות או לוחות שיחזיק בידו מן הספר האמור, ויתרה מזאת, יוטל עליו קנס בן חמישים אלף מרבדים: שליש מן הקנס יועבר למועצתנו, שליש לשופט שידון בדבר ושליש לאדם שיתבע אותו.
ואנו מצווים על חברי מועצתנו, על הנשיאים והשופטים בבתי המשפט שלנו, שופטים עליונים ושופטים רגילים, על ראשי הערים, על קציני משטרת הממלכה וחצרות המלך ובתי המשפט, ועל כל המושלים, ועל כל הפקידים הרשמיים בכל הערים, העיירות והכפרים בממלכות שלנו ובנחלות שלנו – להגן על הצו שלנו ולמלא אחריו ולא לפגוע ברוחו ובמהותו כהוא זה.
נחתם בסן לורנסו, עשרים וארבעה לחודש ספטמבר, אלף שש מאות וששֿעשרה.
אני, המלך
בפקודת אדוננו המלך
פדרו דה קונטררס

אישור

אישור

אישור
עלֿפי צו של הוד מלכותו בדקתי את הספר סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה למיגל דה סרוונטס סאאבדרה, בנה המזהיר של אומתנו, ואב מהולל של כל כך הרבה ילדים טובים שהעמידה אומתנו והרעיפה עליהם מטובה. ואני מעיד עלי שאיני מוצא בו דבר הנוגד את אמונתנו הקתולית הקדושה או פוגע בכל נוהג טוב; אדרבה, הוא שופע אמרות שפר נעימות ומהוגנות, וניתן לומר עליו מה שהקדוש חרונימו אמר על אוריגנס על פירושו לשיר השירים: cum in omnibus omnes, in hoc seipsum superavit Origenes,[1] כי בכל כתביו שהותיר לנו סרוונטס המהולל אין חריף, מלומד ומענג ממנו. בקיצור, כשירת הברבור בערוב ימיו ועל סף מגע המוות זימר יצירה מופלאה מנבכי תבונתו המופלגת.
זו דעתי. אלא אם כן, וגו’.[2]
מדריד, תשעה בספטמבר, אלף שש מאות וששֿעשרה.
מאסטרו חוֹסֵף דֶה וָלְדִיבְיֶאסוֹ
כתובת על מצבה
מאת דון פרנסיסקו דה אורבינה
לזכר מיגל דה סרוונטס, גאון נוצרי מזהיר של תקופתנו, שהובא לקבורה כשפניו גלויות בידי אחי המסדר השלישי של פרנסיסקו הקדוש, כראוי לאח במסדר השלישי, כפי שהיה.
רְאֵה נָא הַהֵלֶ, הַצַּלְיָן,
סֶרְוַנְטֵס פֹּה נִטְמַן, מֻנָּח,
עָפָר מְכַסֶּה אֶת גּוּפוֹ הַנָּח,
אַ שְׁמוֹ נוֹתַר מְקֻדָּשׁ מְצֻיָּן
בְּקִצּוּר, לִקְצֵה דַּרְכּוֹ בָּא לַכָאן,
אַ הַמּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ חַי, לֹא מֵת,
וְלֹא מֵתוּ יְצִירוֹתָיו, זוֹ עַרְבוּת אֱמֶת
כִּי יָכוֹל לִנְטשׁ אֶת הַחַיִּים
הַנּוֹכְחִיּים אֶל הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים
בְּרֵישׁ גָּלֵי וּבִדְמוּת מוּרֶמֶת.

על קברו של מיגל דה סרוונטס סאאבדרה
נוצרי חריף
מאת לואיס פרנסיסקו קלדרון

סונטה
הוֹ, הֵלֶ! עַל מַצֶּבֶת שַׁיִשׁ קְטַנָּה
לֹא מְדוּרָה נִשֵּׂאת אֶלָּא צְלוֹחִית אֲבֵלָה,
אֶפְרוֹ הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁל בְּרוּ כִּשְׁרוֹן מְכִילָה,
הֵעֵז – לַזְּמַן בָּז, לַשִּׁכְחָה עֹרֶף פָּנָה.
הַחוֹלִית עַל גְּדוֹתָיו נָדַד מְאֹד תָּכְנָהּ
בַּטָּחוּ הַמְּהֻלָּל בְּזֶה הַיּוֹם דָּלְלָה
הַלָּשׁוֹן שֶׁבִּטְּאָה תּוֹדָה וּתְהִלָּה
שֶׁל סְפָרַד הַנּוֹשֵׂאת אֶת שְׁמוֹ בִּתְחִינָה.
נְגוֹהוֹת סְפָרָיו זָכוּ לְתוֹדוֹת הַקּוֹרְאִים
בִּפְלִיאָה מְתוּקָה. סִגְנוֹנוֹ רָהוּט וּמְעֻלֶּה
תּוֹ מְסִירוּת טְהוֹרָה וּצְנִיעוּת מוּסָרִית.
הַסְּפָרַדִּים אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ הַגָּדוֹל מוֹקִירִים
בְּדֵעָה נֶחְרֶצֶת קֳבָל עַם וְעוֹלָם מָלֵא
וְעַל כְּלוֹת גּוּפוֹ יַרְעִיפוּ דְּמָעוֹת לְלֹא אַחֲרִית.

[1] “בכל שאר הפירושים התעלה אוריגנס על כולם, בזה (בפירוש לשיר השירים) התעלה אף על עצמו.”
[2] “אלא אם כן” – מונח משפטי שמותיר בידי הכנסייה את הסמכות לקבוע אחרת.

לדון פדרו פרננדס דה קסטרו

לדון פדרו פרננדס דה קסטרו

לדון פדרו פרננדס דה קסטרו
הדוכס מלמוס, מאנדרדה, מויאלווה, המרקיז מסאריה, אציל, חבר לשכת הוד מלכותו, נשיא בית המשפט העליון של איטליה, המפקד של מסדר האבירים של הָאֶנְקוֹמִיֶנְדָה[1] של לה סרסה ושל המסדר של אלקאנטרה.
בתי שיר עתיקים אלה – קופּלות – שהיו כה ידועים בזמנם, פותחים במילים:
“רַגְלִי נְתוּנָה כְּבָר בְּמִשְׁוֶרֶת…” – שלא נועדו בעיקרן לשמש באיגרתי זו, אף כי אוכל לפתוח באותן המילים עצמן:
רַגְלִי נְתוּנָה כְּבָר בְּמִשְׁוֶרֶת
וְחֶרְדַּת מָוֶת בִּי עוֹבֶרֶת
לְ, סֶנְיוֹר, אֶכְתֹּב אִגֶּרֶת.
אתמול קיבלתי את “המשיחה האחרונה”, והיום אני כותב זאת: הזמן קצר, חרדותיי גוברות והתקוות הולכות וכלות, ואולם על אף כל אלה תשוקתי לחיות מחזיקה אותי בחיים. הייתי רוצה להיאחז בחיי כדי שאוכל לנשק את רגליו של הוד מעלתו. ומי ייתן והעונג הרב לראות את מעלתו בטוב בספרד ישיב אותי לחיים. אבל אם נגזר עלי לאבדם, ימלאו השמים את רצונם, ולפחות ידע הוד מעלתו את שאיפתי, וידע שהייתי לו משרת נאמן ומסור, וכה נכספתי לשרתו, עד שהיה ברצוני לבטא נטייה זו אף מעבר למוות.
ועם כל זה כמו בנבואת נחמה שהתגשמה אני שמח לשובו של הוד מעלתו, מצפה מלא עונג לראותו מאותת באצבעו לעברי. ואושר עד אין קץ מציף אותי לאור הידיעה שתקוותיי נתמלאו עד תומם, ואף גודש את לבי ועולה על גדותיו לשמע המוניטין של הוד מעלתו נוכח מעשיו הטובים.
עדיין נותרו בנפשי שרידים אחדים ועקבות משָׁבועות בגן ומברנרדו המפורסם. ואם אזכה בזכות מזלי הטוב (ולא יהיה זה אלא נס), והשמים יעניקו לי חיים, תראה שרידים אלה ועמם הסיום של גלתיאה, שהוד מעלתו נלהב ממנה בזמנו.

[1] אנקומיינדה – מוסד ספרדי פיאודלי בעל מוניטין מן המאות הששֿעשרה והשבעֿעשרה במושבות אמריקה, שזיכה את העומדים בראשו באחריות השיפוטית והמנהלית על אזור מסוים. המלך העניק מעמד זה לאנשים פרטיים, או כמו במקרה זה, למסדרים צבאיים בעלי זיקה דתית, שכללו אבירים לוחמים. מסדר אלקאנטרה נוסד בשנת 1166.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *