ראשי » הגות ועיון » ספרון על האותיות העבריות

ספרון על האותיות העבריות

תרגום: מלטינית: יהודה ליבס

דאנאקוד: 249-50100

₪74   59.20

גב הספר

גב הספר

מבוא מאת המתרגם יהודה ליבס

מבוא מאת המתרגם יהודה ליבס

מבוא
איג’ידיוס ויטרבנסיס (Aegidius Viterbensis), או, לפי צורת השם האיטלקית: אג’ידיו דה ויטרבו (Egidio da Viterbo), כלומר אג’ידיו (או ג’ילס, Giles, לפי הצורה הרווחת של שם זה) שמוצאו מן העיר ויטרבו שבחבל לטיום (לאציו) במרכז איטליה, חי בשנים 1469­-1532, והיה איש כנסייה בעל מעמד גבוה מאוד בהייררכיה הקתולית, ראש המסדר האוגוסטיניאני וקרדינל שאף דובּר בו כמועמד לאפיפיורות. את החיבור שלפנינו, ספרון על האותיות העבריות (Libellus de litteris Hebraicis), כתב איג’ידיוס באחד ביוני 1517,[1] כמכתב אל קרדינל אחר, בשם יוּליוּס (ג’וּליוֹ באיטלקית), שלימים, בשנים 1523­-1534, אכן כיהן כאפיפיור, ונקרא אז קְלֶמֶנְס השביעי. אותו יוליוסֿקלמנס היה ממשפחת מֵדיצ’י ובן דודו[2] של האפיפיור המכהן בעת כתיבת המכתב, לֶאו העשירי (כיהן בשנים 1513­-1521), שהיה בנו של לוֹרֶנְצוֹ דה מדיצ’י ‘המפואר’, שליט פירנצה ופטרון ידוע של תרבות הרנסנס.
במכתב זה (ספרון על האותיות העבריות) שוטח איג’ידיוס את משמעותן של האותיות העבריות לפי הקבלה ואת חשיבותן וחיוניותן של העברית ושל תורת הקבלה לדת הנוצרית, ומפציר במכותב, יוליוס דה מדיצ’יס, להשתדל אצל האפיפיור בן דודו שיפעל להעניק ליסודות אלה את מקומם הראוי להם. אפשר לקרוא במכתב זה כבמניפסט של הרנסנס ושל הקבלה הנוצרית, ולמצוא בו דוגמה מופלאה של שילוב הקבלה היהודית עם הנצרות, וגם עם הספרות הקלאסית היווניתֿרומית, שגם אותה משלב בתורתו הכותב המלומד, המתגלה כאיש הרנסנס במלוא מובן המילה, בספר זה כמו בכתביו הרבים האחרים (שרובם עדיין גנוזים בכתביֿיד), שהחשוב שביניהם הוא ספר היסטוריוסופי הנקרא בשם ‘היסטוריה של עשרים מאות שנים, שחוברה באמצעות מזמורי תהילים באותו מספר’.[3]
‘רנסנס’ פירושו ‘לידה מחדש’, והכוונה ללידתן מחדש של חוכמות הקדמונים ודתותיהם, בהנחה שבכולן יש גרעין חשוב של אמת, שמקורו בחוכמה קדמונית משותפת (philosophia perennis). גרעין זה מבקש ארג’ידיוס להעלות עלֿידי שילוב החוכמות העתיקות, ובכללן הקבלה היהודית, בדת הנוצרית, המתעלה באמצעות יסודות אלה ומשתלמת במעמד הראוי לה לפי דעתו, כדת האמת האולטימטיבית. הקבלה הנוצרית, שהחיבור שלפנינו הוא כמדומני הראשון מספרותה שמתורגם לעברית, נוסדה בדור שלפניו עלֿידי פיקו דלה מירנדולה ועלֿידי יוהאנס רויכלין (שניהל עם איג’ידיוס התכתבות אינטנסיבית), ומצאה לה באיג’ידיוס את הנציג הבכיר ביותר בהייררכיה הקתולית, ואף את אחד היוצרים המקוריים ביותר והמלומדים ביותר במקורות העבריים, כפי שמתגלה הן בספרון שלפנינו והן בספר ‘שכינה’, הגדול יותר והמאוחר יותר (נכתב בסמוך לסוף ימיו של המחבר), שבו הוסיף איג’ידיוס ופיתח את רעיונותיו, לפי מקורות יהודיים נוספים שלמד, ובהם גם ספר הזוהר.
דעתו של איג’ידיוס על המקום הראוי ליהדות ולקבלה בתוך הנצרות לא הִכתה שורשים עמוקים בכנסייה. במחצית המאה הששֿעשרה, לאחר תקופת האפיפיורים המדיצ’ים הנ”ל, החלה במדינות האפיפיור תקופה של רדיפות כנגד היהודים והיהדות, שהתבטאה בכליאה בגטאות ובגירושים, ואף בשריפת התלמוד. ריאקציה זו אפשר לייחס לתנועות הרפורמציה והקונטרֿרפורמציה, שהמלחמה ביניהן גרמה לשתיהן להתבצר ולהתקשח כנגד איומים מבחוץ, ובהם היהדות. התקוממותו של מרטין לותר, שהיה גם הוא איש המסדר האוגוסטיניאני שבראשו עמד איג’ידיוס,[4] פרצה בשנת 1517, שנת כתיבת האיגרת או הספרון שלפנינו. אז עדיין לא הכירו, לא האפיפיור לֶאו העשירי ולא איג’ידיוס ויטרבנסיס, במלוא חומרת המצב, ועדיין לא נסגר חלון ההזדמנויות הרנסנסי להרחבת אופקיה של הכנסייה. כאנלוגיה לשינוי יחסה של הכנסייה אל היהדות שחל במהלך המאה הששֿעשרה, אפשר לציין גם שינוי דומה ביחסה אל התורה ההליוצנטרית: כאשר קופרניקוס שטח לראשונה את תורתו האסטרונומית התייחסו אליה האפיפיור לֶאו העשירי ויועציו באופן ענייני, אך יחס זה השתנה כידוע בדורות הבאים, שינוי שבא לידי ביטוי למשל במאבקה של הכנסייה בגלילאו.

[1] עדות על התאריך, וכן על כותרת הספר, שאינה מופיעה בכתבֿהיד, ראה בהערה הראשונה לטקסט של המהדיר פרנסואה סקרה (כדלהלן). הכותרת מופיעה בווריאציות שונות בעדויות השונות.
[2] היו אמנם גם מי שפקפקו בקרבת משפחה זו. ראה הקדמת אהרן זאב אשכולי לסיפור דוד הראובני, מוסד ביאליק, ירושלים תשנ”ג, עמ’ קוֿקז.
[3] במקור: Historia viginti sæculorum per totidem psalmos conscripta.
[4] המלומד המפורסם אֶרַסְמוס נמנה גם הוא עם מסדר זה.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “ספרון על האותיות העבריות”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *