שיח השנאה

שיח השנאה "אני שונא", זוהי הצהרה נפוצה ומבהילה. אין צורך לציין את מה ואת מי: אני שונא משמע אני קיים.השנאה עולה על גדותיה, רדיקלית, מוחקת-כול, עד שהיא מתגלמת בשנאת-עצמי התאבדותית.היא חוצה גבולות ומשנה את פני כדור הארץ: אנחנו עוברים מעידן פצצת האטום לעידן הפצצות האנושיות. מנהטן 2001, מדריד 2004, בסלאן 2004, לונדון 2005 – תשוקת ההרס אינה יודעת שובע.מאזן האימה, שפעם נשמר בידי המעצמות הגדולות, התערער. בשל חוסר האיזון של סוגי הטרור השונים מגיעה יכולת החבלה החמורה להישג ידם של ההמונים.השנאה ההדדית בנויה כשיח המתייחס לכל דבר, ועונה לכל אחד: כשהעניינים לא עולים יפה, אין צורך לחפש סיבה נוספת! ההסבר מתנסח מראש: זו אשמת המין האחר, הכסף, האימפריאליסטים הרשעים.השנאה שיוצאת במלחמה נגד האישה (שמשבשת את האני הגברי), היהודים (שגורמים לריקבון האנושות) ואמריקה (שיוצרת תוהו-ובוהו כללי) מתהדרת במיטב הכוונות. זהו הפרדוקס: המהומה שהיא יוצרת מתחזה לשומרת שלומנו.השנאה תוקפת את האינטימיות שלנו, היא חוקרת כל אחד על סיבותיו לחיות ולאהוב. אנדרה גלוקסמן (נו' 1937) הוא הוגה פוליטי ואינטלקטואל פעיל בזירה הציבורית בצרפת ובאירופה. לאחר שהשתתף, כרבים מבני דורו, במרד הסטודנטים במאי 1968 בפאריס, הוא קרא תיגר על "המהפכנים המקצועיים". מאז הוא אינו מחלק את העולם לפי שמאל וימין ולא קובע עוד את עמדתו על-פי מפתח זה, אלא רואה את עצמו מחויב לזכויות אדם, לעזרה הומניטארית, ולמאבק נגד שלטונות רודניים. על-כן הוא התנגד בלהט ובעקביות לפידל קסטרו הסוציאליסטי ולאוגוסטו פינושה הפשיסטי, לברז'נייב הקומוניסטי ולפוטין הלאומני, לאפרטהייד בדרום אפריקה ולמנהיגי ההוטו ברואנדה, לסין של מאו ולסין בהווה. הוא הוקיע את חומייני הדתי וסאדאם חוסיין החילוני, אך בה בעת תמך תמיכה מלאה במאבק המוסלמים בבוסניה ובצ'צ'ניה. לאחרונה הביע את תמיכתו במאבק העם הטיבטי וקרא להחרמת המשחקים האולימפיים בבייג'ין (2008).מחשבתו מאתגרת, מקורית, לא שגרתית בתוכנה ובאופן כתיבתה. שיח השנאה הוא ספרו הראשון המתורגם לעברית.לספר נוספה אחרית דבר מאת ד"ר דניס שרביט, מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה.