ראשי » סיפורת » שובו של בן המקום

שובו של בן המקום



The Return of the Native / Thomas Hardy

,

תרגום: אמציה פורת

מס' עמודים: 450 / תאריך יציאה: מאי 2017

דאנאקוד: 249-50448 / מסת"ב: 978-965-540-664-1

₪99   79.20

תיאור

תיאור

שעת מנחה של שבּת אחת בנובמבר קָרבה לשעת בין הערביים, וארץ רחבת ידיים לא מסוגרת של בָּר, ארץ גבעות מגודלות שיחים זו הנודעת בשמה בַּר אֶגְדוֹן, השחימה והלכה מרגע לרגע. יריעה של ענן לבנבן שמכסה את השמַים ממעל דמתה לאוהל שהבָּר כולו היה לו רצפה.

גב הספר

גב הספר

“הצילה נא את לבי מן הקדרוּת והבדידוּת הנוראות האלה,” מתפללת יוּסטֵישה וַיי, היפהפייה בת התשע עשרה, “שלח לי אהבה גדולה מאֵי שם, ואם אַיִן מתה אנוכי.” תשוקתה הגדולה היא להיות אהובה עד טירוף – האהבה היא בעיניה המשקה החריף האחד שיש בכוחו לגרש את הבדידות המכוססת את ימיה. האם היא עורגת להפשטה הקרויה אהבה לוהטת יותר מאשר לאוהב מסוים כלשהו? ובחבל ארץ שיושביו הם כפריים פשוטי עם החיים על עמל כפיהם, מי יכול להיות לה אוהב משני הגברים “בני התרבות” היחידים המזומנים לעירונית משכילה כמוה, שהובאה לגור שם על כורחה – דֵימוֹן ויילדיב, שבהדרת החן שבתנועתו יש ביטוי פנטומימי לחייו של מצודד נשים, או קְלים יובּרייט, בן המקום החוזר לשם מפּריס, בירת העולם התרבותי? ומה יהיו יחסיה עם שתי הנשים הנקלעות לחייה, הגברת יוברייט, אמו של קְלים, ותוֹמָסין אחייניתה, דודניתו של קְלים, זו שגבר שלישי, דיגוֹרי וֶן, אוהב אותה אהבה נכזבת אבל עזה ומתמדת ואצילית כל כך שהיא נעשית כוח מניע לסיפור. עוד דמות ראשית בסיפור, שתוֹמַס הַרדי, מגדולי הספרות האנגלית, משורר וצייר במילים של טבע ונופים, מפליא לתארה, היא בַר אֶגדוֹן, חבל הארץ הפראי רב ההוד, העומד בהתרסה בפני המחרשה וכל ניסיון לעבּדו, ואת התמורה האחרונה בפניו חולל רק מגע אצבעו של השינוי הגיאולוגי האחרון.

מתוך הספר

מתוך הספר

פנים שהזמן מניח בהן רושם מועט בלבד[1]

שעת מנחה של שבּת אחת בנובמבר קָרבה לשעת בין הערביים, וארץ רחבת ידיים לא מסוגרת של בָּר, ארץ גבעות מגודלות שיחים זו הנודעת בשמה בַּר אֶגְדוֹן, השחימה והלכה מרגע לרגע. יריעה של ענן לבנבן שמכסה את השמַים ממעל דמתה לאוהל שהבָּר כולו היה לו רצפה.

שמַים אלה שפרושׂ עליהם המסך החיווריין הזה, וארץ זו שצמחייתה אז כהה מאין כמוה, מוּתווה ברור קו פגישתם באופק. בניגוד הזה לבש הבָּר מראה של מִקדמת לילה שתפסה את מקומה קודם שהגיע מוֹעדה האסטרונומי; החושך כבר ירד פה במידה רבה, בזמן שהיום עמד ברוּר ברקיע. קוצר רתמים אילו הביט כלפי מעלה, היה נוטה להוסיף לעבוד; ואילו הביט כלפי מטה היה מחליט לחדול מצרירת החבילות וללכת הביתה. המסגרות הרחוקות של העולם ושל הרקיע דומה שהיו מחיצה בזמן לא פחות משהיו מחיצה בחומר. בעצם קלסתרם הוסיפו פניו של הבּר מחצית השעה לערב; באותו האופן יכלו לעכב את השחר, להעציב את הצהריים, לחזות את זעפן של סערות לא מתחוללות עדיין, ולעַצם את חשכּתה של שעת חצות בלי ירח עד כדי סיבה לחִיל וחרדה.

בדיוק בנקודת מַעבר זו של התגלגלותה הלילית לְחושך, שם מתחילה, לאמתו של דבר, תהילתה הגדולה המיוחדת של ציית אֶגדוֹן זו, ואיש לא יוכל להיחשב למבין בבָּר אם לא היה שם בשעה כזאת. היטב מכול הורגש בו כשלא היה אפשר לראותו ברור, כשהיו פעולתו והעמידה על טיבו טמונים כל כולם בשעה הזאת ובשעות שלאחריה, לפני השחר הבא; אז, ורק אז, סיפר את סיפורו האמתי. אכן היה שאֵר קרוב ללילה, וכשניכרה בלילה נטייה להימשך עמו יחד בכוח הכבידה, היה נוח להיתפס לצלליו ולזירתו. פרק זמן אפל זה של סיבובים ומרחבים כמו התרומם ופגש את אפלולית הערב באהדה צרופה, עכשיו שהבר נושף חושך במהירות לא פחותה מזו שבה השמַים מחישים ומעבּים אותו. ונמצא שהחשכה באוויר והחשכה בארץ מתחבקות זו עם זו באחווה שחורה שכלפיה מתקדמת כל אחת מהן מחצית הדרך.

[1]    פרק ראשון זה של חלק ראשון יוחד כולו לתיאור זירת ההתרחשות ולהגיגים עליה. ההתרחשות עצמה מתחילה בפרק הבא (א2).

"שובו של בן המקום": טרגדיה של החמצות קטנות

"שובו של בן המקום": טרגדיה של החמצות קטנות

עלית קרפ, הארץ, 22 ביולי 2017: הרדי – עלית קרפ

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “שובו של בן המקום”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *