ראשי » סדרת "אלדורדו" לסיפורת לטינו-אמריקנית » שתי נובלות – סלון יופי; דמקה סינית

שתי נובלות – סלון יופי; דמקה סינית

תרגום: מספרדית: אנה וולוביץ'

₪66   52.80

גב הספר

גב הספר

מספרדית: אנה וולוביץ’
הפרויקט הספרותי של מריו בייטין מתיר הכול, פרט להליכה עם הקונבנציות וחוקי העלילה הרגילים.
סלון יופי – דוגמה לפרוזה מהפנטת הדומה למייצג אמנות בן זמננו ובו אקווריוני דגים, בני אדם גוססים, מרחצאות אדים וסַפָּר בעל ראיית עולם מעוותת. הם מרכיבים יחדיו פְרֶסקוֹ של עולם הזוי, אלגורי, מופרך אך אפשרי.
דמקה סינית – סיפורו של גניקולוג מרוחק המחלק את ימיו בין שגרת העבודה, ביקור בבתי זונות מחוטאים ובצפייה אדישה בהדרדרות מוסד המשפחה, משפחתו שלו. הנובלה נתפשת כאימת הבורגנות, או לחילופין כעדות ייחודית מעולם סוחף, אפל וסוריאליסטי.
“בטקסט היפהפה הזה המחבר מהרהר באורח סיפורי בספרות שלו. בייטין שואל את עצמו שם על אודות הקשר הקיים בין החיים והכתיבה, בין המחבר ויצירתו… יש בסיפוריו קור וניקיון של חיטוי, אור מְאַבֵּן שהיה יכול לתמצת את כל הסיפורים לכדי העמדות תיאטרליות ותו לא, אלמלא העובדה שהבידוד שהמְסַפֵּר כופה עליהן הוא מוחלט.”
פרופ’ גרסיאלה מונטלדו, אוניברסיטת קולומביה
הסיפורים של מריו בייטין – מינימליסטיים, אלגוריים ואניגמטיים, כמעט נטולי גוף – מתייחסים למושג הניוון בכל המובנים: ניוון השפה, ניוון השיח, ניוון המבנה הנרטיבי, הניוון הפיזי, ניוון האירוטיוּת ולבסוף, הניוון האינסופי של הפנטזיה של בייטין, סופר שאין דומה לו בזירת הספרות הלטינו-אמריקנית העכשווית.
אדוארדו חלפון (המלאך הספרותי; המתאגרף הפולני), גוואטמלה
מריו בייטין הוא אחד הסופרים המפתיעים והמקוריים ביותר בעולם הספרות הלטינוֿאמריקנית העכשווית. הנובלות שלו, שנחשבות אקספרמינטליות, נוצרות מסיטואציות ומאובייקטים, מינימליסטיים וייחודיים, היוצרים אווירה שמשתלטת על הדמויות ועל העלילה. עם זאת, חוץ מההזרה והקיטוע, נוצרת עלילה שבה המציאות והכוח גוברים על הסיפור עצמו.
חוויית הקריאה בטקסטים של בייטין לא ניתנת לתיאור במילים, במובנים רבים היא כמעט מיסטית. המחבר יוצר עולם מפתיע שבמקביל יוצר מחדש את קוראיו.
פרופ’ רות פיין, האוניברסיטה העברית

מריו בייטין

מריו בייטין

מריו בייטין נולד בשנת 1960 במקסיקו סיטי להורים ממוצא פרואני, אך גדל ולמד בלימה, לשם עבר עם משפחתו כשהיה בן 6.
בייטין הוציא לאור עשרות ספרים, ביניהם נשות המֶלַח (1986), אפקט החממה (1992), סלון יופי (1994), דמקה סינית (1995), הגן של גברת מוּרָקאמי (2000), שיקי נָגָאוֹקָה: אף של בדיון ופרחים (2001), חָקוֹבּוֹ המוטנטי (2006).
ספריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, פורטוגלית, איטלקית, רומנית ועוד. בשנת 2000 הוא זכה עם סלון יופי בפרס Médicis ליצירה הטובה ביותר שתורגמה לצרפתית באותה שנה. הוא זכה גם בפרס החשוב “חווייר וִייאוּרוּטְיָה” של שנת 2001 עבור ספרו פרחים, ובשנת 2008 בפרס הלאומי לספרות של מקסיקו ליצירות ספרות על ספרו הזכוכית הגדולה.
בין שאר הפרוייקטים אותם יזם, הוא הקים את “בית הספר הדינמי לסופרים”. הוא מסתובב כיום בעולם בין הרצאות, סדנאות אומן, העמדת מיצגים והנהגת פרויקטים של כתיבה קולקטיבית.

סלון יופי

סלון יופי

לפני שנים אחדות, ענייני הגובר באקווריונים הביא לכך שעיטרתי את סלון היופי שלי בדגים בעלי צבעים שונים. כעת, כשהסלון הפך לבית מתים, מקום אליו באים אנשים העומדים לסיים את חייהם ואין להם היכן לעשות זאת, כואב לי לראות כיצד אט אט הדגים הולכים ונעלמים. ייתכן שמי הברז מלאים בכלור, או שאולי אין לי מספיק זמן על מנת להעניק להם את הטיפול לו הם ראויים. תחילה גידלתי גוּפּים מלכותיים. המוֹכרים הבטיחו לי שמדובר בדגים העמידים ביותר, ועל כן, הקלים ביותר לגידול. במילים אחרות, היו אלה הדגים המושלמים לטירוֹן. יתרה מזאת, הם בעלי ייחוד נוסף, והוא שהם מתרבים במהירות. הגוּפּים המלכותיים הם משריצים, הם אינם זקוקים למשאבת חמצן על מנת שהביצים ישרדו באקווריון מבלי שיהיה צורך להחליף את המים. בפעם הראשונה בה ניסיתי ליישם את התחביב, המזל לא היה לצדי. קניתי אקווריון בגודל בינוני והכנסתי לתוכו נקבה מעוּבּרת, נקבה נוספת שעוד הייתה בבתוליה וזכר בעל זנב ארוך וצבעוני. ביום המחרת הזכר נמצא מת. הוא היה מוטל על גבו, בין האבנים הצבעוניות בהן כיסיתי את התחתית. מיד לקחתי את כפפת הגומי ששימשה אותי לצביעת שערותיהן של הלקוחות והוצאתי את הדג המת. במהלך הימים הבאים לא התרחש דבר יוצא דופן. פשוט ניסיתי להבין מהי כמות האוכל המדויקת על מנת שהדגים לא יסבלו מקלקול קיבה ושלא ימותו מרעב. השליטה בכמות האוכל אף סייעה לשמור על כך שהמים יהיו צלולים כל הזמן. אולם כאשר הנקבה המעוברת השריצה החל מרדף חסר רחמים. הנקבה השנייה רצתה לאכול את הדגיגים. אף על פי כן, הדגיגים היו בעלי רפלקסים חזקים וזריזים אשר הצילו אותם זמנית מן המוות. מבין השמונה שנולדו רק שלושה נותרו בחיים. האֵם, ללא כל סיבה נראית לעין, מתה כעבור ימים אחדים. המוות הזה היה משונה ביותר. מאז שהשריצה נותרה לבלי נוע על קרקעית האקווריון מבלי שתרד נפיחות בטנה ולו במעט. שוב נאלצתי לחבוש את הכפפה ששימשה לצביעת שערות. כך שלפתי את האם המתה ולאחר מכן השלכתי אותה אל האסלה שנמצאת מאחורי הבקתה בה אני ישן. חיבתי לדגים מעולם לא מצאה חן בעיני חבריי לעבודה. הם טענו שהם מביאים מזל רע. התעלמתי מהם לחלוטין ועם הזמן רכשתי אקווריונים נוספים, וכן כלים הכרחיים לטיפול נכון. השגתי משאבות קטנות לחמצן, שנראו כמו תיבות אוצר אבודות בקרקעית הים. כמו כן מצאתי כמה מנועים קטנים בצורת צוללנים אשר ממכליהם יצאו כל הזמן בועות. כאשר לבסוף רכשתי מיומנות מסוימת בגוּפּים מלכותיים אחרים שקניתי, אזרתי עוז עם דגים מסובכים יותר לטיפול. במיוחד משכו את תשומת לבי הקרפיונים הזהובים. אני חושב שבחנות הזו נודע לי שבתרבויות מסוימות זה נחשב תענוג להתבונן בקרפיונים. אותו הדבר החל להתרחש גם אצלי. יכולתי להעביר שעות ארוכות ורצופות כשאני מתפעל מן ההשתקפויות שנוצרו על ידי הקשׂקשׂים והזנבות. מאוחר יותר מישהו אישר באוזניי שבילוי מעין זה הנו בידור מארץ זרה.
בכל פעם שאני נכנס למרפאה אני שואל את עצמי את אותן השאלות. מבט אחד בשולחן המתכת, בעל רצועות העור התלויות בצדיו, גורם לי לתהות אם אני באמת מעוניין לקבל את תריסר המטופלות הפוקדות יום יום את מרפאתי. נראה כי הקשר התדיר עם נשים שִׁינה את אופיי. אני חש שמישוש גופן למטרות רפואיות בלבד מעוות איכשהו את תשוקותיי. איני יכול להסביר באופן אחר מדוע בגילי אני חש צורך כה עז לפקוד את מכוני העיסוי, או מדוע אני עוצר את המכונית כאשר אני רואה בחורה הצועדת באזור אפל כלשהו של העיר. לעתים רחוקות בלבד הן נענות, אם כי לעתים הן מסכימות להיכנס ולצאת לסיבוב. אני נוהג להזמין אותן למשקה במקום דיסקרטי, או שאני מחנה את המכונית מול שפת הים. המפגשים הללו מסתיימים לרוב באחד ממלונות הדרכים הרבים אשר משכירים חדרים לפי שעה. מעולם לא לקחתי מי מהן למשרדי: ריח המרפאה וזיכרון המאורעות הרפואיים שהתפתחו שם מונעים מראש כל תחושת תשוקה. לכן הפסקתי את הטיפול באחת החולות ששלחה לי רמזים שונים. כמו גם האחות שאמרה לי דברים בלתי ראויים ימים ספורים לאחר ששכרתי אותה. פיטרתי אותה עוד בטרם השלימה את שבוע העבודה הראשון. אני מעדיף את החוויות האנונימיות. הן כולן הרפתקאות הנמשכות זמן קצר בלבד. כמעט תמיד הן מתרחשות מיד בצאתי מן המרפאה. אחרות מתקיימות בשעות אחר הצהריים המוקדמות. אינני יכול להפריז ולשכוח את השעה. אף על פי שאשתי לא מפקחת על שעותיי, אינני מעוניין שהיא תתחיל לפתח חשד באשר להתנהגותי.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “שתי נובלות – סלון יופי; דמקה סינית”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *