שיטוטים בברלין

החשודהליכה אִטית ברחובות השוקקים חיים יש בה הנאה גדולה במיוחד. אתה מוצף בחפזונם של העוברים והשבים. זוהי רחצה מרעננת בלב האש. אבל אחַי היקרים תושבי ברלין אינם מקלים על החפץ לעשות זאת אפילו כאשר הוא מזדרז לסור מדרכם. אני סופג תמיד מבטים חשדניים כשאני מנסה לשוטט בין האנשים העסוקים. נדמה לי שהם חושבים אותי לכייס.נערות הכרך הממהרות וזקופות הגו, עם פיותיהן הפעורים שלעולם לא יידעו שובעה, מתרגזות כשמבטַי מתעכבים על כתפיהן המרקדות ולחייהן המרחפות. הן לא מתנגדות שיביטו עליהן, לא­ֿלא. אבל המבט המושהה הזה של הצופה התמים טורד את מנוחתן. הן שמות לב שאין לי שום כוונות נסתרות.לא, אין לי כוונות נסתרות. אני רוצה להשתהות על המבט הראשון. אני רוצה לזכות במבט ראשון על העיר שבה אני גר, או לשוב ולמצוא אותו...בשכונות פרברים שקטות יותר, דרך אגב, אני בולט בצורה מטרידה לא פחות. בצפון העיר יש כיכר ובה פיגומי עץ, שלדי דוכנים לשוק, ובסמוך אליהם חנות המצרכים של האלמנה קוֹהלמַן, המוכרת גם בגדים ישנים; ומעל ערמות של נייר משומש, שלדות מיטה ופרוות היא מחזיקה במרפסת העץ של חנותה עציצי גרניום. גרניום, אדום בוהק בעולם אפור ועייף שאיני יכול שלא להביט אליו ממושכות. האלמנה שולחת לעברי מבטים זעופים. היא אינה מעזה לגעור בי. אולי היא חושבת שאני סוכן סמוי. אחרי ככלות הכול היא אינה מנהלת פנקסים מסודרים. ואני, כוונותיי טובות דווקא. הייתי שמח לשאול אותה על חנותה ועל השקפת החיים שלה. כעת היא רואה אותי הולך משם סופסוף ומסתכל ממול, בתחילת העלייה של הרחוב הניצב, בשקעי הברכיים של הילדים הבועטים כדור אל הכותל. נערות ארוכות רגליים, מקסימות למראה. הן מטיחות את הכדור בקיר חזור והטח בידיהן, בראשיהן ובחזן לסירוגין ומסתובבות בתוך כך, ונדמה ששקע הברך הוא לב תנועותיהן ונקודת המוצא שלהן. אני מרגיש כיצד אלמנת המצרכים משרבבת את צווארה מאחורַי. האם תקרא לשוטר המקוף כדי לדווח לו איזה טיפוס אני? תפקידו החשוד של הצופה!