גב הספר

למוטט את חומת היום־יום, להתחקות אחר התנועה הנסתרת מאחורי ד’ אמות השגרה, לחשוף את האלימות והאָוֶן השזורים בחיינו האישיים והלאומיים – שירה לא נועדה להרגיע ולנחם, לטפוח על שֶׁכֶם, אלא להלום ולטלטל. לגרום אי־נחת ומבוכה ואפילו לבטל את עצמה. רק כך ייתכנו רגעי חסד, דממות שבהן האמת מבליחה ואהבה כנה מתאפשרת.

מיכאל אבשטיין מתגורר בירושלים ומלמד באוניברסיטה העברית. ספר שיריו הראשון, ינואר בגן עדן, התפרסם בסדרת כבר של מוסד ביאליק (תשע”ז).

מתוך הספר

רחוב שבּזי

מְטַיְּלִים לְעֵת עֶרֶב בְּנֵי אָדָם

וּבְנוֹת חַוָּה.

זוּג בְּגִיל הָעֲמִידָה: הָאִשָּׁה מִזְדַּקֶּנֶת,

יָפְיָהּ הֶעָדִין הוֹלֵךְ וְקָמֵל תַּחַת

כּוֹבַע לָבָן כְּפֶרַח,

הוּא עוֹנֶה לְאִימֵילִים תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה.

עֵינַי פּוֹגְשׁוֹת אֶת עֵינֶיהָ בְּצֵל

תִּתּוֹרָה רְחָבָה, מִשְׁתַּפֶּלֶת.

אָב צָעִיר מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה,

מֵאָחוֹר צוֹעֶדֶת אֵם, הַרְחֵק

מֵאַהֲבָתָם. שְׁתֵּי נְעָרוֹת חֲטוּבוֹת צָדוֹת

אֶת מַבָּטָיו.

דִּמְדּוּמִים בְּתֵל אָבִיב. קוֹלוֹת

מְעֻמְעָמִים, דְּמֻיּוֹתֵינוּ מִתְקַדְּרוֹת אַט אַט.

אִלְּמִים שָׁבִים מִמִּסְעָדָה עִם הוֹרַי:

אַתְּ פּוֹסַעַת עִם אָבִי, אִמִּי וַאֲנִי

בְּעִקְּבוֹתֵיכֶם. בּוּטִיקִים נִסְגָּרִים וְאוֹר חַשְׁמַל עוֹלֶה

בַּגְּלִידָרִיָּה בְּקֶרֶן הָרְחוֹב, נְשִׁיפוֹתֵינוּ מִתַּמְּרוֹת

מֵעַל גַּגּוֹת וַאֲמִירִים יְרֻקִּים.