ראשי » סדרת "אלדורדו" לסיפורת לטינו-אמריקנית » סאמה

סאמה

תרגום: מספרדית: יורם מלצר / עריכה: ינון קחטן

₪84   67.20

גב הספר

גב הספר

מספרדית: יורם מלצר
“מעט מאוד עשיתי למען איש המחוז המזרחי. אך בקושי שיגרתי אליו כומר כדי שישמור עליו, והודעתי ליושבי הבית שהוא התארח בו, שלמחרת היום נערוך במקום רישום מדויק של הבגדים והכסף שנותרו, בנוכחות נוטריון.
לא יכולתי להקדיש את כל כולי למטלות המידיות הללו, שכן הן היו עלולות לגזול מזמני ולהפריע לקיום הפגישה עם לוסיאנה.
יתרה מכך, כיוון שלא רציתי להטריד אותה או להשפיע לרעה על הרוח מלאת האושר שדאגתי להפגין בפניה במפגש הראשון, לא אמרתי לה שהאיש מת, וכשהיא שאלה על מהלך המחלה שיקרתי לה ואמרתי שהוא עדיין סובל מדלקת במעיים. היא יעצה לי לתת לו לשתות שלוש עשרה כוסיות של יין שרף. הבנתי שלפחות בעניינים מסוימים, לוסיאנה בורה מוחלטת.
יחד עם זאת, מהרגע ששבתי אליה בשנית, הייתי קשור אליה בחוב של תודה על כך שהסבירה לי פנים, שכן היא העניקה לי קבלת פנים הראויה לגיבור בשל המריבה שלי משעות הבוקר, והדבר מנע ממני לשפוט אותה בעניינים משניים. היא רצתה לבדוק את פניי, שמא יש בהם איזה פצע שלא הבחנתי בו, והיא אף לחצה בידיה על מצחי כדי להעיר כל כאב רדום שהיה עלול להמצא עדיין, אם היה בגופי כאב כזה.
קיבלתי זאת כתירוץ להניח את ידיה על פניי ואִפשרתי לה לעשות כן, נרגש עד סף עילפון. לא עלה בדעתה שייתכן שהוכיתי במקומות אחרים בגוף, בכל אופן היא לא מיששה אותם.” (עמ’ 70)
הסיפור של דון דייגו דה סאמָה, משפטן בשירות הממלכה הספרדית של סוף המאה ה– 18 באזור פרגוואי של היום, הוא סיפור של המתנה; המתנה שבתוכה הוא ניצב אל מול שאלות קיומיות – אהבה, כישלון, ספקות, אך גם תקווה.
געגועים אל משפחה רחוקה, תאוות בשרים מול מושג האהבה, מלחמה או השלום הקולוניאלי, ייאוש וחיפוש אחר מוצא, קשיי הבדידות ומאבק מתמיד על שמירת צלם אנוש.
סאמה הוא קלאסיקה מודרנית יחידה במינה. עוצמת הספר נחבאת בכתיבה לקונית לכאורה. מפסגות הספרות בשפה הספרדית.
“אפשר להשוות את סאמה ליצירות הגדולות של הכתיבה הספרותית האקזיסטנציאליסטית, כגון הבחילה של סארטר והזר של קאמי. עם זאת, אני סבור שבגלל הנסיבות שבהן הרומן נכתב, ובשל המצב המיוחד של האדם שכתב אותו, במובנים רבים סאמה עולה על הספרים הללו…כיוון שמדובר ברומן של המתנה ובדידות, סאמה מייצג בדרכו, בעקיפין, את עומק המצב של אמריקה, הרוטט והשברירי, בכל אחד מאִתנו”
חואן חוסה סאר
“כשרומן נוטל על עצמו נתח של העולם ומשחזר – יוצר מחדש, ממציא – את מה שהוא רואה, ועושה זאת באופן כמעט טבעי, אנו ניצבים נוכח דבר מופלא. ואם בנוסף לכך אותו עולם הוא גם מיתי, עתיק, תחושת הזרות והדיוק מתעצמת אף יותר. זהו סאמה, החספוס של האהבה והבדידות – עניינים אוניברסליים – על בשרן של קומץ דמויות שסובלות וחיות כאילו היו אנושיות”
אריאל ברמני
“בנוף המיסטי המתפוגג והמרוחק של סאמה מתגלה גיבור מעונה, בן זמננו, הנושא על גבו תסכול קיומי… יש ברומן הזה יופי וכוח של קלאסיקה, אך גם תכונות של יצירת מופת נחבאת שלא התגלתה עדיין… המשפטים הקצרים והרהוטים מציבים את היצירה הזו הרחק מן הדקלום שופע החיוניות של הראליזם המאגי… די בנדטו נותן לאילמות לדבר בשפה חדשה” סרחיו צ’חפק
“די בנדטו כתב עמודים מהותיים שריגשו אותי וממשיכים לרגש אותי…” חורחה לואיס בורחס

על התרגום

על התרגום

הרומן סאמה מאת אנטוניו די בנדטו מספר סיפור שמתרחש באמריקה הדרומית בין השנים 1790 ו-1799. מקום ההתרחשות הוא פחות או יותר האזור שעתיד להיות ברבות הימים המדינה המודרנית פרגוואי. הספר מיוחד מבחינות אחדות: דרך הסיפור, עמדת המספר כלפי העלילה, שילוב של פרשיות הקוטעות את הרצף הצפוי במסירת הדברים וכן בשפה.
מכל המאפיינים המיוחדים של סאמה, המפגש הבלתי אמצעי והמפתיע ביותר הוא עם השפה. מדובר במעשה הִתחזות מתוחכם ומשעשע ביותר. די בנדטו כותב בשפה שמבקשת להציג את עצמה במשתמע כשפה “אותנטית”. לכאורה, “אותנטיות” זו משמעה שלפנינו שפה של מושבה ספרדית בימי שקיעתה הסופית של האימפריה הספרדית הגדולה ביבשת אמריקה, מושבה שמאוכלסת בספרדים, בפקידים לבנים בני המושבה ובילידי היבשת המקוריים – במקרה זה, מדובר באינדיאנים דוברי גוּאָרָנִי.
אלא שהשפה שדי בנדטו יוצר עבור הרומן היא בדיה לא פחות מהעלילה עצמה. אין זו ספרדית של סוף המאה הֿ18, אלא חיקוי מודע ופרודי של ספרדית של ראשית המאה הֿ17, תקופתו של סרוונטס. וגם מכך סוטה די בנדטו לא מעט ובמתכוון. בנוסף, הספר משובץ במילים ובביטויים בגוארני, השפה המקומית המקורית. ואם לא די בכך, על פי רוב אין מדובר במילים השגורות בפיהם של דוברי גוארני דהיום (השפה מדוברת בפרגוואי, בדרומה של ברזיל, בצפוןֿמזרח ארגנטינה ובאזורים רבים באורוגוואי), אלא במילים ששימשו בגוארני בתקופות קודמות, ואף בדיאלקטים פחות מרכזיים מזה המדובר היום כשפה שנייה בפרגוואי עצמה. היות שכך, הקורא בטקסט המקורי נתקל במילים שעליו להבין מההקשר, או לשער כמיטב יכולתו. באורח כללי, שמרתי על המצב הזה גם מבחינת הקורא העברי, אם כי פה ושם – לפי הצורך והאפשרות – פירשתי את המילים בגוארני.
בנוסף לכך הסגנון הספרדי המקורי דורש סגנון עברי מקביל, ובכל אופן כזה שירמוז לכוונותיו של המחבר: חיקוי פרודי של סגנון מעיןֿסרוונטיני, תוך חריגה מהמשלבים המצופים בו עצמו.
כפי שעומד על כך חואן חוסה סָאֶר באחרית הדבר, השפה המיוחדת של די בנדטו היא אחד הכלים המרכזיים במעשה האמנותי שלו, המבקש להצביע על האוניברסליות של המסרים העולים מן העלילה דווקא על יסוד ההתרחקות לכאורה בזמן ובמקום.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “סאמה”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *