שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו (שני כרכים)

מאת יהודה ליבס - מתוך ההקדמה: חיסרון ושלמות

הספר שלפנינו, גולת הכותרת במפעלו של גרשם שלום, גדול חוקרי הקבלה, ממש איננו המלה האחרונה בתחום חקר השבתאות. הוא התפרסם לראשונה בשנת תשי"ז, לפני ששים וכמה שנים, ובמהלכן נכתב על השבתאות קורפוס מחקרי עצום ממדים שמשנה את התמונה ובעיקר מוסיף עליה רבות, כפי שעוד נראה להלן. נשאלת אפוא השאלה, למה נכון עתה לפרסם מחדש ספר זה? ואשיב: זו יצירת מופת שלא נס ליחה ואין דומה לה. ספרות המחקר המסועפת שבאה בעקבותיה עוסקת, ולעתים אף מעמיקה, בעניינים שבתאיים שונים, אך אין בה ספר כללי על שבתי ועולמו, ובוודאי לא ספר כזה שהוא מהטובים שבספרותנו, ומאחד סיפור אנושי מרתק עם מחקר היסטורי מדוקדק ומאלף ועם התבוננות חודרת בכבשני רוח ישראל ודתו. רבים (כולל אני) נשבו בקסמו של ספר זה, והוא שעוררם להמשיך ולהעמיק בעולמות שנפרשו בו. ספרו של שלום הוא אפוא גם אביה מולידהּ של ספרות המחקר החדשה בענייני שבתאות.

גם אמיתות-יסוד שהעלה מחקר זה נשארו תקפות עד היום: השבתאות, החשובה בתנועות המשיחיות ביהדות, הייתה מאורע מכונן. באמצעות המשיח שבתי ונתן נביאו הבשילו והתגשמו ובאו לידי ביטוי, מיצוי ופיצוץ, מגמות עומק מהפכניות שהתפתחו לאיטן במחשבה המשיחית והקבלית בימי הביניים. אף עם כישלון התנועה לא פגה חשיבותה. אי-אפשר היה להתעלם ממציאותה, וזו מורגשת בגלוי או בסתר בכל זרמי היהדות מאז ועד היום, אם בדרך של המשך או של התנגדות.

אך, כאמור, מחקרי שלום רחוקים מלמצות את הנושא. בחסרונו של מחקר מספיק חש גם גרשם שלום עצמו כבר בכתיבת ספר זה, והוא מתבטא אף בכותרת "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו". כפי שמספר שלום בהקדמת הספר שלפנינו, כוונתו הייתה לתיאור שלם של התנועה השבתאית כולה, אך את תולדות התנועה אחרי מות שבתי צבי דחה למועד מאוחר, וזה עדיין לא הגיע. אף עשרים שנה כמעט אחרי כתיבת ספרנו זה, מודיע שלום שעדיין לא הגיעה השעה לספר כולל על אודות השבתאות,[1] אף שלמרבה הפלא ספר על תולדות השבתאות בכללה כתב גרשם שלום כבר בשנת ת"ש, שלושים וארבע שנים קודם לכן ושבע-עשרה שנה לפני הספר שלפנינו. אך אותו ספר בחר שלום שלא להוציא לאור ואף התעלם מקיומו, ולא היינו יודעים על אודותיו אלמלא נתגלה ונדפס בשנת תשע"ח.[2] דומה אפוא שביטחונו של שלום בידיעת עניינה של השבתאות דווקא התערער ברבות השנים והמחקרים. וסיכום מלא ביטחון והתלהבות של עניינה של השבתאות נמצא דווקא בראשית דרכו, במסתו "מצוה הבאה בעבירה", שהתפרסמה בשנת תרצ"ז,[3] ולהלן אביע את דעתי על הבעייתיות שבקביעותיו שם.

[1] כך כותב הוא בהקדמתו לאוסף מאמריו "מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה", מוסד ביאליק, ירושלים תשל"ד.

[2] גרשם שלום, תולדות התנועה השבתאית, הקדימו מבוא, ערכו והביאו לדפוס יונתן מאיר ושיניצי יאמאמוטו, הוצאת שוקן, ירושלים ותל-אביב תשע"ח. יסודו של הספר בהרצאותיו של שלום באוניברסיטה העברית בשנת ת"ש. על ספר זה, בעייתיותו וחשיבותו, הרציתי ביום עיון שנערך לרגל הופעתו, וההרצאה ניתנת לקריאה באתר האינטרנט שלי. את דעתו המוקדמת על התנועה השבתאית שטח שלום גם בהרצאותיו באוניברסיטה, ואלה יצאו לאור בעריכת רבקה ש"ץ, בהוצאת האוניברסיטה העברית תשט"ו, בכותרת"פרשת השבתאות".

[3] כנסת ב, עמ' 392-347.