ראשי » הגות ועיון » קב ונקי – תחייתה של אמנות הספר העברי ברפ…

קב ונקי – תחייתה של אמנות הספר העברי ברפובליקת ויימאר

עריכה: בני מזרחי

מס' עמודים: 420 / תאריך יציאה: אפריל 2019

מסת"ב: 978-965-540-875-1

₪169   135.20

תיאור

תיאור

מכירה מוקדמת במחיר מיוחד! באתר בלבד. המחיר המיוחד בתוקף עד יציאת הספר לאור, ב-15 באפריל 2019

«הספר מכיל עמודי צבע רבים ובעל עטיפה מוטבעת. עטוף בז’קט בד מעוצב!»

גב הספר

גב הספר

ספר זה עוסק בתשוקתם של מו”לים, סופרים ואמנים ליופי, ובניסיונות ליצור קהל צרכני־ספר אנין טעם. זהו מחקר פורץ דרך בתולדות הדפוס העברי במאה העשרים, המעמיד במרכז את היחס לספר כחפץ נוי וכיצירת אמנות, על שלל היבטיו. מתוך סיפורן של שלוש הוצאות ספרים עבריות שפעלו בברלין, בשנות העשרים של המאה הקודמת, עולה במלוא עוזה זירת ההתרחשות התוססת של המו”לות העברית, באחת מן התקופות המרתקות והחשובות בתולדותיה. בלשון קולחת ובהירה, משורטט עולם עשיר וגדוש בפרטים של תחום יצירה תרבותית יהודית במאה העשרים, אשר כמעט ולא נחקר עד כה.

 

ד”ר גיל וייסבלאי, הוא ארכיונאי וחוקר תולדות הספר העברי במאה העשרים.

תוכן העניינים

תוכן העניינים

פתח דבר                                                                                           11

מבוא                                                                                                 15

א. הספר כאובייקט למחקר                                                                  16

ב. מו”לות עברית חלוצית                                                                   18

ג. מול ארון הספרים                                                                           21

ד. מיהם גיבוריו של ספר זה?                                                               25

פרק ראשון: לידתה של המו”לות העברית המודרנית                                27

א. על סיפו של מפנה: הספר העברי במאה התשע־עשרה                            27

ב. מדפיסים ומו”לים בשירות רעיון                                                       35

ג. “מקלט לילה” בברלין                                                                     43

ד. המהפכה הטיפוגרפית                                                                     60

פרק שני: הוצאת “הספר”                                                                    64

א. פגישה באופרה של אודסה                                                              64

ב. לידתו של מוציא־לאור ציוני                                                             70

ג. ספרות עברית לקוראי רוסית                                                             75

ד. פרידה מרוסיה                                                                               82

ה. קריית ספר: העיר שלא קמה                                                             87

ו. אכזבה, עזיבה ופגישה מחודשת בלונדון                                              96

ז. ברלין, “אואזיס במדבר”                                                                  99

ח. שובו של המנהיג אל צאן מרעיתו                                                      102

ט. זלצמן שוב נעשה למו”ל רוסי                                                           107

י. המשורר שרצה להיות מו”ל                                                              113

יא. וילנה לביבליופילים                                                                      122

יב. “ובצבע ובזהב לא קימצו כלל וכלל…”                                              130

יג. שירת הטיפוגרפיה                                                                         137

יד. כיצד תופרים חליפה לספר עברי?                                                     140

טו. קווי ההיכר של “הספר”                                                                 144

טז. שובו של ז’בוטינסקי וסגירת ההוצאה בברלין                                     149

פרק שלישי: הוצאת “רִמון”                                                                 155

א. האנציקלופדיסטים הצעירים                                                            156

ב. שנות מלחמה בקרב מלומדים עברים                                                  166

ג. פעילות מחודשת בברלין                                                                 172

ד. חידת אישיותו של המצנט                                                                173

ה. אמן הספר הרוסי שהיה למו”ל עברי                                                  179

ו. “מאסף עתי עברי לאמנות ולספרות”                                                   187

ז. מילגרוים: גשר על פני תהום                                                             192

ח. תשובת העורכת למבקריה                                                               204

ט. בין ימי הביניים לאמנות האוונגרד של המאה העשרים                           210

י. ביהם וברוך: הקשר הגרמני                                                              214

יא. מלאך רוסי ומגדלי ירושלים                                                            220

יב. מדפיסים גרמנים בשירות מו”לים עברים                                            224

יג. ספרי רִמון                                                                                   228

יד. “אכן גדולים מעשי קטינא!”                                                           232

טו. אחריתם של אנשי בית רִמון                                                            240

פרק רביעי: הוצאת “יִבּנה”                                                                   245

א. המומחה לצבעי טקסטיל מביאליסטוק                                               246

ב. מרכז ציוני במוסקבה                                                                      248

ג. “חלמתי על עבודה תרבותית גדולה…”                                               252

ד. ספרות: “עבודה לצורכי השעה”                                                        257

ה. “באמנות הציור התקשרתי עם הפרופ’ פסטרנק…”                                263

ו. קבוצת “המנגן”                                                                             268

ז. ברלין: תחנת ביניים                                                                        277

ח. הדרך מרמברדנט ציונה                                                                   281

ט. הרגש היהודי בין לאומיות לאמנות                                                    291

י. לנגן בעברית                                                                                 300

יא. מקרופוטקין ועד אחד־העם                                                             307

יב. אלבום אחרון ונפילה                                                                     312

פרק חמישי: חתימה                                                                            327

א. קריסתו של המרכז העברי בגרמניה                                                    327

ב. בין “עבריות” ל”ציונות”                                                                 333

ג. דור הולך ודור בא                                                                          340

נספח: הוצאות הספרים העבריות בגרמניה 1924-1921                             342

ביבליוגרפיה                                                                                       355

מפתח הוצאות ספרים, בתי דפוס ובתי יציקה                                          374

מפתח שמות                                                                                       377

 

 

מתוך פתח הדבר

מתוך פתח הדבר

יש המתבשמים מן המילים, ויש המשתכרים גם מריח הנייר ומצבע הדפוס. רק המגע הבלתי אמצעי עם הספרים עצמם, בעלי הכריכות היפהפיות, שנדפסו באותיות נאות ועוצבו בקפידה, יכול להצית את ההתלהבות לעסוק בתחייתה של אמנות הספר העברי בימי רפובליקת ויימאר. היכרות עם שפע ה”תכשיטים”, שנועדו לביבליופילים אניני טעם, מגרה את יצר הסקרנות לשאול ולתהות: מי היו אותם אנשים שעמדו מאחורי יצירתם? מדוע הם עסקו באינטנסיביות כה רבה בהפקתם של ספרים מהודרים בְּאות עברית, דווקא בגרמניה, בשנות ה־20 של המאה שעברה? כיצד קרה ששם, ברפובליקת ויימאר, התחולל השינוי ביחס אל הספר העברי ואל אמנות הדפוס, לאחר שנים ארוכות של הזנחה ויחס מזלזל?

שאלות מעין אלו התחילו לנקר בי במהלך השנים שבהן עסקתי בספרים עתיקים וביבליופיליים. הבנתי כי ההנאה ואפילו ההתרגשות והשמחה שגורם ספר נאה לאוחז בו אינן מקריות. שיתוף הפעולה בין המוציא־לאור, הטיפוגרף שהופקד על עיצוב הספר ובית הדפוס שבו נדפס, הוא הכרחי. במקרים מסוימים, אפילו מערכת היחסים של המו”ל עם יצרני נייר ויוצקי אותיות היא מחויבת המציאות. כל אלה הם חלק מרשת עדינה וצפופה שנטוותה בקפדנות רבה על ידי אנשי מקצוע שונים. איש־איש בתחומו מילא תפקיד חשוב בהפיכתה של ערימת דפים מודפסים ובהם טקסט, ליצירת אמנות מתוחכמת שבה כל מרכיב טומן בחובו פיסת־תרבות מרתקת.

החיפוש אחרי תשובות לשאלות, שהלכו והתרבו ככל שהעמקתי לחקור בתולדותיהם של האנשים שעסקו במלאכת הפקת הספרים, הוביל אותי לעולם מופלא ובלתי נודע. הגיבורים הראשיים באותה סצנה סוערת, בברלין של ראשית שנות ה־20 של המאה העשרים, נותרו אלמונים או שהקפידו להצניע את אותו פרק בחייהם, העומד תמיד בצילם של יתר מפעלותיהם בתקופות מאוחרות יותר. חשיפת פעילותם העלומה של אותם מו”לים, מעצבים ומדפיסים הפכה בעיניי למטרה בפני עצמה. בניגוד גמור למחויבות האידאולוגית העמוקה שחשו כלפי מפעלם, ובעיקר – לתרומתם האדירה לתרבות העברית החדשה, אשר ניכרת בספרים העבריים עד לימינו אלה, שמותיהם של רבים מהם נשתכחו לגמרי, ובהיכלות התהילה של היוצרים העברים נפקד שמם.

בספר זה בחרתי להתמקד בשלושה מתוך עשרות בתי ההוצאה לאור העבריים שפעלו ברפובליקת ויימאר בתקופה הקצרה שבין 1921 ל־1924. ההוצאות שסיפורן מובא כאן, הן כאלה שעד כה טרם נחקרה פעילותן, על אף חשיבותה הרבה. במגוון האישים שהיו מעורבים בהן, הן משקפות את זירת המו”לות העברית התוססת של ברלין בראשית שנות ה־20 של המאה העשרים. שלוש הוצאות אלו, “הספר”, “רִמון” ו”יִבְּנה”, היו פרי רוחה של קבוצת אינטלקטואלים יהודים־רוסים שגלו לגרמניה באותה תקופה. באמצעות סיפורן אנסה לפתוח צוהר אל אחד מפרקיו המזהירים של הספר העברי.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “קב ונקי – תחייתה של אמנות הספר העברי ברפובליקת ויימאר”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *