ראשי » שירה » רשימותיה של חווה

רשימותיה של חווה

₪52   41.60

גב הספר

גב הספר

“רשימותיה של חווה” היא ביוגרפיה שירית סוריאליסטית, המתעדת את החטא הקדמון של האמן: מיתה,התעוררות,לידה. היא שיר, שנושאו – פעולת היצירה. היא מגוללת את מסע החיפוש של היוצרת חווה אחר אל”ף, מקור שירתה. כיומן־חניכה של נערה לאמנות, היא מהווה תהליך התגלמות, הידברות עם המקור. (ככזאת, היא קרובה קרבה מבנית ומהותית ליצירתו של רילקה – “רשימותיו של מלטה לאורידס בריגה”).

הנושא מתגלם תוך עשיית שימוש בתשתיות מיתולוגיות: במיתוס הבריאה – יחסי בורא־נבראת, ובמיתוס של אורפיאוס – ירידתה של משוררת יהודייה־הונגרייה־ישראלית, החיה בגלות־אמריקה, לשאול־השואה, לשאול כיבושו של עם אחר, ולשאול הגלות.

באקט של גלוי עריות המהווה את שיא העלילה, מתאחדים שני מניעי היסוד בנפש הגיבורה: כאם כל חי – אובססיית־ההחיאה, היפוך הזמן. וכיוצרת – אובססיית ההתאחדות עם מקור היצירה.

אל”ף, העולה משאול השיר, ממיר את המקור.

צלמה של חווה – את אלהים.

כשירת אורפיאוס – את אורידיקה.

כהמר האמנות את החיים.

יהודית אוריה – משוררת, מוסיקאית, מרפאת בשיאצו.

ספרה הראשון “חלל מושלם”, הוצאת תמוז-אגודת הסופרים, 1994

ספרה השלישי “מנדלה – שירת הראשית”, עומד לצאת לאור בהוצאת “קשב”, לקראת סוף 2003

ביקורתו של המשורר ומבקר השירה אילן ברקוביץ

ביקורתו של המשורר ומבקר השירה אילן ברקוביץ

פסטיבל השירה של חודש מאי, 6.5.2015, שיר מספר שש:

עבדנו על עבודת מחקר כלשהי / יהודית אוריה
עָבַדְנוּ עַל עֲבוֹדַת מֶחְקָר כָּלְשֶׁהִי. הוֹפִיעָה דְּמוּת שֶׁנִּרְאֲתָה כְּצִיּוּר יְלָדִים,
אִשָּׁה שֶׁנִּרְאֲתָה כְּמַפְתֵּחַ, שְׂעָרָהּ שְׂעַר קוֹץ, שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ אֵשׁ.
הִיא הָיְתָה דְּמוּת הַמּוּזָה – נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר.
הֶאֱזַנּוּ לְזִמְרַת הַצּוֹעֲנִית. יָשַׁבְתִּי וְגַבִּי אֵלָיו, שְׁקוּעָה בַּמּוּסִיקָה. הוּא
חִבֵּק אוֹתִי מֵאָחוֹר, וְנָשַׁק עַל מִצְחִי לְאַט.
לֹא הָיְתָה לָהּ מַשְׁמָעוּת קוֹנְקְרֶטִית. הִיא הָיְתָה שַׁעַר הַנִּפְתָּח בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר,
הַנִּגְלֵית לָאוֹהֲבִים עַד מָוֶת: אִשָּׁה שֶׁשְּׂעָרָהּ אֵשׁ. דְּמוּת חַיִּים. דְּמוּת אַהֲבָה,
הַנִּגְלֵית לָאוֹהֲבִים הַטְּבוּעִים.
שַׁטְנוּ בַּיָּם הַפָּתוּחַ. הָיְתָה לִי מַחֲלַת יָם, וְהַקֹּר חָדַר בְּעַצְמוֹתַי. חָוִיתִי מַחֲלַת יָם
כְּגַעְגּוּעִים, כִּכְאֵב שֶׁהָפַךְ אֶת בִּטְנִי. רָאִינוּ דּוֹלְפִינִים שְׁחֹרִים, צִלְלֵי סְנַפִּירִים
נֶעֱלָמִים וְנִגְלִים רֶגַע בֵּין הַגַּלִּים. רֶגַע הַהִתְהַפְּכוּת.
חָלַמְתִּי עַל גְּבִירַת הַיָּם. הִיא פָּתְחָה אֶת נַרְתִּיק הַכֶּסֶף שֶׁלָּהּ,
וּבְשָׁלְחָהּ יָדָהּ אֶל תּוֹכוֹ, הִכִּישׁ אוֹתָהּ נָחָשׁ שָׁחֹר
בְּהַבִּיטוֹ הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ עֵינֶיהָ.
כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ לָרִאשׁוֹנָה, יָדִי בְּיָדוֹ – – –

אתמול אחר הצהריים נשמעה דפיקה בדלת ביתי. שירה, בתי הקטנה, בדיוק הראתה לי את ריקוד השיר “ילדים של העתיד”, שהיא מתאמנת עליו בבית הספר. קמתי לפתוח. בדלת עמדה דוורית עם מעטפה חומה גדולה וביקשה שאחתום עליה. המעטפה הגיעה מקליפורניה, ארצות הברית, והיו בה שני ספרי שירה מאת המשוררת יהודית אוריה (ילידת 1955, גדלה בישראל ומשנת 1988 חיה בארצות הברית בעקבות נישואיה), “חלל מושלם”, ספר השירים הראשון שלה שראה אור ב-1994 בהוצאת תמוז ו”רשימותיה של חוה”, ספרה השני והאחרון עד כה, שראה אור ב-2003 בהוצאת כרמל (את הספר ניתן עדיין להשיג באתר ההוצאה והמלצתי החד-משמעית היא שתשיגו אותו לעצמכם/ן). השיר שמופיע כאן הוא הפרולוג, קטע הפתיחה של הספר השני.
את הספרים התחלתי קורא ומהר מאוד מצאתי עצמי לא מפסיק לקרוא אותם, חש איזו תדהמה, מעין צמרמורות הפוקדות אותך בשעה שאתה חווה שירת אמת בקריאתך אותה. ביקשתי לדעת מאוריה מדוע עד כה לא שמעתי על שירתה והיא סיפרה לי שהיא לא הייתה עסוקה ביחסי ציבור של עצמה. אמנם שלחה מספריה למשוררים שהיא אוהבת בהם ישראל אלירז וגבריאלה אלישע, שנדמה לי כי הייתה הראשונה לפרסם את שיריה, וכן גם לצעירים יותר דוגמת חגית גרוסמן, יואב איתמר ואחרים. אלו אהבו את שירתה, כך סיפרה לי, אבל אהבה זו מה משמעות יש לה אם שירתה נותרה נסתרת מעין כל עד כה? בגב ספריה של יהודית אוריה מצוין כי היא גם מוזיקאית ואכן ספרה השני מחולק למקטעים: פרולוג; חלק א; אינטרמצו; חלק ב; חלק ג; חלק ד; חלק ה; אפילוג. לא אנסה להסביר כעת את מבנה היצירה הזו, שהוא שונה ממבנה הספר הראשון, השגור יותר כמדומני (אסופת שירים), וזאת משום שאני נמצא רק בראשית הקריאה שלה, אך במקום לחתום את הדברים במילים משלי אתן פשוט למשוררת אוריה לשורר את אשר נמצא גם בלבי: “בשירה ניתן ליצור דימויים יפים ללא מחויבות לחיים. ניתן לשקר. אני מחפשת את האנשים שאינם משקרים” (חלק ה, מתוך קטע ג, עמ’ 56). אוריה אמנם מבחינה כאן בין מוזיקה, שלטענתה לא סובלת זיופים, לבין שירה שכן סובלת שקר. בתוך כך היא מגדירה למעשה מהי שירה טוטאלית בדיוק כפי הגדרתי. רוב המשוררים בני דורנו מתקשים בשירת אהבה, שהיא הקשה והמסובכה שבשירות. אולי זו הסביבה שבה אנו חיים שמעצימה את המאבק על חשבון האהבה. את הסבל על חשבון העונג. שירתה של יהודית אוריה היא כולה שירת אהבה, חושנית וסקסית במידה לא רגילה, בעלת אנרגיה אדירה של יצירה.

 

May 6, 2015 ·
פסטיבל השירה המטורף של חודש מאי / 7.5.2015 / שיר מספר שבע
כל פעם שתביט לתוך עיני / יהודית אוריה
כָּל פַּעַם שֶׁתַּבִּיט לְתוֹךְ עֵינַי
תִּרְאֶה אוֹתִי שֶׁלְּךָ,
וְלֹא קַיָּם דָּבָר זוּלַת הַהִתְמַסְּרוּת.
אִי אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב עָלֶיךָ בְּלִי
לָמוּת, אוֹרְגַזְמִית מִמְּהִירוּת הָאוֹר,
הוֹפֶכֶת פֶּלֶג לְרַגְלֶיךָ,
וְאַחַר כָּךְ הָאֲדִישׁוּת.
הָעֹנֶג הַמָּתוֹק בַּפֹּת.
חֹם הַקֶּרַח בִּירֵכַיִם שֶׁאֵינָן נָעוֹת.
הַיְדִיעָה הַקָּרָה כִּנְצִיב הַקֶּרַח
שֶׁהָיִיתִי שִׁפְחָתְךָ, רֶגַע
הִתְמוֹסַסְתִּי בִּזְרוֹעוֹת זָרוֹת
שֶׁל גֶּבֶר, שֶׁאָהַבְתִּי
אֶת רוּחוֹ מְאֹד.

גם שיר זה לקוח מתוך ספר שיריה השני של המשוררת יהודית אוריה, “רשימותיה של חוה” (2003, כרמל, עמ’ 28). הספר מורכב מקטעים רבים שניתן להגדירם כפרוזה שירית אבל זה לא בדיוק זה אלא אולי דיבור שירי סמיך וסבוך ודרמטי ומפעם לפעם מפלחים אותם קטעים שיריים, שירים, במובן המוכר יותר של שורות קצוצות, אלו יכולות להיות שורות קצרות או ארוכות ובלבד שיהיה בהם איזהשהוא תקתוק מוזיקלי של מטרונום, אם להשתמש בלשון שם ספרה של המשוררת מזי כהן מלמד, שנמצא למרבה הפלא גם בקטעים האחרים. הנה קטע שירי נוסף שמתכתב עם הקטע שלפנינו: “כל הגבולות הם פנימיים. / הַחוֹצֶה אותם מגיע לכפירה, / שהיא המלאכים. / ועכשיו את חשה את השמש / במרכבה הענקית, / מחפש שותף. // רוצָה לכתוב מכתבים לַיָּם. אני אנונימית. / יותר מאשר לכתוב, אני רוצה להיות מְצוּלָה.” (עמ’ 9).

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “רשימותיה של חווה”

האימייל לא יוצג באתר.