ראשי » הגות ועיון » פטפוטים פילוסופיים

מבצע!

פטפוטים פילוסופיים

תאריך יציאה: 2016

דאנאקוד: 249-5034 / מסת"ב: 978-965-540-547-7

₪69   55.20 48.30
Name Range Discount
מבצע קיץ 2020 1 - 1 12.5 %
מבצע קיץ 2020 2 - 2 25 %
מבצע קיץ 2020 3 - 10 37.5 %

גב הספר

גב הספר

ביום גשום, נוקש על דלתו של המספר, סוקרטס ומיד אחריו מופיעים בביתו כמה פילוסופים מרכזיים מההיסטוריה של תרבות המערב. בין הפילוסופים מתפתח דיאלוג, על שאלות יסוד ביחס לאדם ולעולם, למחשבה ולאמונה. בדיאלוג באים לידי ביטוי, הן העמדה הייחודית לכל פילוסוף והן אישיותו ודרכי המחשבה וההבעה האופיניים לו. כך מתפתחת דרמה פילוסופית במערכה אחת, שהמפנים והמהפכים בה, אינם נוגעים לגורלם של הגיבורים, אלא להתפתחותה של המחשבה. הדיאלוג מסתחרר מעגלים מעגלים, עד שמגיע לסיומו?

שי פרוגל, מרצה לפילוסופיה במכללת סמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב ועמית במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.

מתוך הספר

מתוך הספר

הנה זה מתחיל. לא. הנה זה מתחיל להיכתב. אות אחר אות, מילה אחר מילה, ננסה לאסוף את המחשבות עד כה לתוך סיפור שאיננו סיפור או, בעצם, בהחלט סיפור, כל כמה שסיפור הוא תיאור של הלך מחשבה, שמתחיל בנקודה מסוימת וחותר להיות תכליתי. מיד עולה ההשוואה לחיים וחיוך אירוני נלווה אליה. כה טריוויאלי? הרי לא חשבנו שנים כה רבות רק כדי לדבר על הברור מאליו. ואולי דווקא זו בדיוק מטרתנו? מטרתם של מי? של מי שסיפורם יסופר כאן באופן מאוד מגמתי (כמו כל סיפור), תוך השמטת מרכיבים מהותיים (כמו בכל סיפור), מתוך היצמדות למבטו האישי מאוד של כותב הסיפור (כמו בכל סיפור) עד שהסיפור יביא אותו על סיפוקו (כמו כל סופר).

זה שנים רבות או כמה שנים, תלוי בהיקף המבט, שאני עוקב אחר מספר דמויות, שמעולם לא נפגשו זו עם זו, חלקן מכירות זו את זו, אך רק אחת מהן מכירה את כולן (לא כולל אותי, שמכיר כמובן את כולן, עד כמה שהכרתי והיכרותי מגיעות).

הדמות הראשונה היא סוקרטס. מיד עולה בדמיון דמות עגלגלה, לבושת טוגה מלאת כתמים, שמתרוצצת ברגליה הזעירות מכאן לכאן בינות לעמודי השיש הלבנים של השוק היווני (האגורה! האגורה! הוי האגורה!). פסל ראש של סוקרטס משיש, שקניתי בחורבות מקדש דמטר באפסוס, אחד מפלאי העולם העתיק, ניצב על שולחני לצד פסלון מאבן חומה של בודהא, שמנמן אף הוא, וחייכן. הבודהא איננו מתבייש לחשוף את כרסו המשתפלת, בידו האחת צלחת ובשנייה שרשרת. סוקרטס איננו מחייך ועיניו נשואות לשמים. יש שאני מתבונן דקות ארוכות בשני הפסלונים וחושב על ההבדל שבין דמותו של חכם זה לבין דמותו של חכם זה, ותמיד מגיע למסקנה שההבדל הוא בפיסול ולא בחכמה, אף סוקרטס חייכן. מדוע, אם כן, מבטו כה יגע ועצוב לצד מבטו של הבודהא? נראה שהסיבה לכך היא שהמזרח נשאר בעבר והמערב הרצין כלֿכך, זה שמר על חיוכו ודלותו וזה מביט לשמים בפחד וביראה (עד שיבוא שפינוזה ואז ניטשה ו…).

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “פטפוטים פילוסופיים”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *