ראשי » הגות ועיון » עוד בעיני המתבונן – אפלה, צבע ואור ביצירות…

עוד בעיני המתבונן – אפלה, צבע ואור ביצירותיהם של טינטורֶטו וקָרָוואג’ו

(חוות דעת לקוח 1)

עריכה: דורון מגן

מס' עמודים: 372 / תאריך יציאה: דצמבר 2021

דאנאקוד: 249-50974 / מסת"ב: 978-965-7791-86-8

₪119.00   95.20

גב הספר

גב הספר

“צבע הוא המקום שבו המוח שלנו והיקום נפגשים”, אמר הצייר פול סזאן, כלומר אנו לא רואים את כל הפרטים בשדה הראייה שלנו, אלא קולטים רק את מה שהמוח שלנו אומן לקלוט. הצייר קראווג’ו בן המאה השבע-עשרה, שבחייו וביצירתו דן הספר הזה, עיצב במידה רבה את שדה הראייה המודרני. הוא נשכח, התגלה מחדש רק במחצית השנייה של המאה העשרים, ועם שובו לתודעה שינה את הדרך שבה אנו רואים. השימוש המודרני בתאורה, באפלה ובצבע והעמדת הדמויות במרחב לשם הכוונת המבט – מקורותיהם טמונים ביצירתו. קראווג’ו היה ממשיך דרכו של צייר ונציאני כמעט לא ידוע – טינטורטו, אשר איחד בצורה מושלמת שתי מסורות ציור חשובות: את המסורת של מיכלאנג’לו, שהדגישה את הצורה, ואת המסורת של טיציאן, שהדגישה את צבע. הספר שלפניכם עוסק אפוא באפלה, צבע ואור ביצירותיהם של קרוואג’ו ושל טינטורטו ובתוך כך מתבונן בנושאים האלה מנקודות מבט של דת, אומנות, תולדות האומנות, היסטוריה, פסיכולוגיה, בלשנות, מדעי המוח ואלכימיה. בספר נשזרים גם דיונים על אודות השפעת “רוח התקופה” על יצירותיהם של השניים ועל התשובה שהם נתנו לשאלה בדבר היחסים שבין העולם הרוחני לעולם החומרי. כל צייר נתן תשובה אחרת לקשר שבין קודש לחול.

 

שלמה יהודה (פרופסור אמריטוס) היה מנהל המעבדה לפסיכופרמקולוגיה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר־אילן במשך שלושים וחמש שנים, וכן כיהן כנשיא מכללת שערי משפט. הוא חיבר וערך שמונה ספרים ומאות מאמרים מדעיים. שלושת הספרים שהתפרסמו בעברית הם: פסיכופרמקולוגיה: סמים והתנהגות (האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון, 1984); תזונה, מוח והתנהגות (האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון, 1993); בעיני המתבונן: חומרי ורוחני ביצירותיהם של מיכלאנג’לו, אל גרקו וּולסקז” (כרמל, 2017).

 

תוכן העניינים

תוכן העניינים

רשימת הציורים לפי סדר ההופעה 11
תודות 20
הקדמה: ממיכלאנג’לו למיכלאנג’לו 21
חלק א: אור וצבע, חומרי ורוחני
פרק א: הפרדוקס של הצבע 29
פרק ב: בין פירנצה לוונציה – ממיכלאנג’לו לטיציאן 56
פרק ג: נוירוביולוגיה של תפיסת צבע ויצירתיות 87
פרק ד: טיציאן 91
חלק ב: טינטורוטו – אפלה וצבע, חומרי ורוחני
פרק ה: טינטורטו בין מיכלאנג’לו לטיציאן 103
פרק ו: טינטורטו מול טיציאן 114
פרק ז: סודות חומרי הצבע של טינטורטו 128
פרק ח: ציורי התנ”ך – בריאת החיות 132
פרק ט: ציורי התנ”ך – הפיתוי בגן עדן 140
פרק י: ציורי התנ”ך – משה רבנו, מים, קרניים, עגל, נח ש 146
פרק יא: נשים בתנ”ך – אסתר ושושנה 159
פרק יב: הצליבה 168
פרק י ג: הסעודה האחרונה – טינטורטו מול דה וינצ’י 175
פרק יד: אור וחושך, מלאכים ועננים 184
פרק טו: האישיות של טינטורטו 193
פרק טז: משמעות הצל 196
חלק ג: קרוואג’ו – אפלה ואור, חומרי ורוחנ י
פרק יז: קרוואג’ו – אומן דגול ורוצח 205
פרק יח: מי אתה, קרוואג’ו? 210
פרק יט: ציורים מוקדמים – עבירות קלות והונאה 215
פרק כ: ציורים מוקדמים – הנער(ים) והנטיות המיניות של קרוואג’ו 222
פרק כ א: בכחוס – בין פיתוי לקדושה 232
פרק כ ב: הנער והלטאה 247
פרק כ ג: ציורים על נושאים דתיים – לידת הסָ פק בתקופת הבארוק 256
פרק כ ד: ציורים על נושאים דתיים –
גישות אנטי-מדעיות ו”תומס הספקן” 268
פרק כ ה: ציורים על נושאים דתיים – אפלה ודת 276
פרק כו: ציורים על נושאים דתיים – הקריאה למתי 279
פרק כז: ציורים על נושאים דתיים – הסעודה באמאוס 285
פרק כ ח: ציורים על נושאים דתיים – ההמרה של פאולוס בדרך לדמשק 291
פרק כט: מיתולוגיה, מדוזה, אלימות ומין 298
פרק ל: אפלה, אור וצבע בציוריו של קרוואג’ו 303
פרק ל א: הנוירולוגיה של ההפתעה – קרוואג’ו וריאליזם 306
פרק ל ב: במבט לאחור – צבע, טינטורטו וקרוואג’ו 309
ביבליוגרפיה 316
מפתח כללי 332
שמות המחברים 339
רשימת הציירים 343
רשימת הציורים 345
רשימת הציורים בצבע 348
רשימת המוזיאונים 351
מקורות הציורים 353

חוות דעת (1)

1 ביקורת עבור עוד בעיני המתבונן – אפלה, צבע ואור ביצירותיהם של טינטורֶטו וקָרָוואג’ו

  1. שלומית אורן

    שלמה יהודה הוא איש אשכולות שניהל את המחלקה לפסיכופרמקולוגיה בבר אילן וניהל את מכללת שערי משפט אך לא זנח את אהבתו לתולדות האמנות. בסיפרו, ששמו המלא הוא ‘עוד בעיני המתבונן – אפלה, צבע ואור ביצירותיהם של טינטורטו וקראווג’ו’, משתמש יהודה ברקע המדעי שלו על מנת לנתח מגמות ושינויים בציור של תקופות הרנסנס והבארוק. הוא מבדיל, למשל, בין הרנסנס הפלורנטיני לרנסנס הוונציאני, באמצעות הדגשים השונים שניתנו לקו ולצבע. הוא מציע ניתוח ארוך ומעמיק של תפיסות הצבע בקרב הפילוסופים והמדענים (בתקופות מסויימות לא היתה הבדלה גדולה בין השניים) מיוון ועד ימינו, ומצביע על האופן בו אלה השפיעו על הפרקטיקה הציורית של האמנים.
    בהמשך מתעמק יהודה ביצירותיהם של שני הענקים – טינטורטו וקראווג’ו. לשיטתו טינטורטו אמן חשוב שנשכח בימינו. בעיניי זוהי אמירה מרחיקת לכת שכן הוא בעל חלק חשוב בהתפתחות הציור וציוריו נלמדים בכל מקום. יחד עם זאת ברור שהוא אינו ידוע כמו קראווג’ו, שייסד מבלי דעת תנועה אמנותית, או מיכלאנג’לו, ליאונרדו וטיציאן שנהנו מיחסי ציבור טובים בחייהם ובמותם. ההשוואה בין טינטורטו וקראווג’ו מייצרת הרבה נקודות ניגוד לצד מעט נקודות דמיון, אולם הבחינה של שניהם דרך אותה הפריזמה היא ללא ספק מרעננת.
    יהודה נע קדימה ואחורה בהיסטוריה של האמנות על מנת להדגים מי הושפע ממי והתזכורת לגבי גילויי המדע וההגות בתקופת פועלם של האמנים השונים, מוסיפה להבנה של התהליכים הרחבים באמנות ובתרבות.
    הספר מלווה בתמונות רבות של הציורים, אולם למרבה הצער רובם אינם צבעוניים ולכן מקשים על הבנת הניתוח הספציפי של הציור ושלחו אותי לא פעם לחפש את הציור ברשת.
    כתיבתו של יהודה קולחת ומעניינת כך שהספר נקרא במהירות וללא מאמץ.
    שלומית אורן SO-ART

הוסף חוות דעת

האימייל לא יוצג באתר.